בפברואר 1939, בגיל 14, נשלחה רות, ילידת ברלין, ברכבת לבריסל שבבלגיה, יחד עם אחותה הקטנה ועם קבוצת ילדים, בהסכמת אמה, שביקשה להציל את בנותיה. לאחר כיבוש בלגיה הגיעה במסע קשה לצרפת ושוכנה עם הילדים בארמון לה היל בדרום מערב צרפת – מקום שהיה מוזנח, חסר רהיטים ועם תנאי חיים קשים מאוד. כאשר המקום נעשה מסוכן הגיעה רות לעיר גרנובל, במסע רב סכנות. בהמלצת חברה הצטרפה לתנועת הנוער הציוני, ובמסגרתה העבירה ילדים למקומות מחבוא וסייעה בפעילות התעודות המזויפות.
בפברואר 1944 הובאה לבית יתומים נוצרי באזור תינוקת בת שנה שהוריה נשלחו למחנה מעצר. הגסטפו הודיע למנהלת בית היתומים שהם עומדים להגיע בארבע אחר הצהריים לקחת את התינוקת ולצרפה להוריה במעצר. רות, כדוברת גרמנית, הציעה לצאת במדי גסטפו ולקחת את התינוקת עוד לפני שהגרמנים מגיעים. היה ברור שבכך היא מסכנת את חייה ואת החברים האחרים. רות הגיעה במונית לבית התינוקות במדי גסטפו, דרשה מהמנהלת להביא את התינוקת ואף סטרה לה לנוכח הניסיונות לעכב את המסירה. המטפלת נבהלה ומסרה את התינוקת לידיה ורות מיהרה להסתלק במונית שחיכתה לה ואחר כך החליפה לרכבת. היא הביאה את התינוקת לז'ן לאטציבר, שביתה היה מרכז לכל צעירי המחתרת. הגסטפו, שהגיע זמן קצר לאחר מכן, החל בחיפושים. רות נמלטה מגרנובל, הצטרפה לשיירה של הצבא היהודי שחצתה את הפירנאים המושלגים ברגל במסע מפרך לספרד ומשם המשיכה לפורטוגל והפליגה באונייה "גינאה", שיצאה מליסבון. היא הגיעה באוקטובר 1944 לארץ ישראל עם צעירים רבים נוספים.