מראשי התנועה הציונית ביוון וראש מחלקה בחזית לשחרור לאומי (EAM). השתתף באזהרת יהודי אתונה והברחתם למקומות מסתור בהרים בסיוע חברי מחתרת ואנשי כמורה.
יוסף היה סגן נשיא קק"ל צרפת לפני ובזמן הכיבוש הנאצי, שימש בפועל כגזבר הארגון בצרפת וארצות צפון אפריקה. יוסף היה ממקימי קק"ל בצרפת ושימש בתפקידו משנות ה-20 של המאה הקודמת ועד אחרי מלחמת העולם השנייה. הוא פעל במסגרת הרזיסטנס היהודי בצרפת, בעיקר בהעברת כספים לצורכי הצלת יהודים. במהלך כל תקופת הכיבוש היו חייו בסכנה מהמליציות של וישי והגסטאפו, שביקשו לעצור אותו.
יליד פולין, היה אסיר בתי סוהר ומחנות ריכוז מספטמבר 1939 ועד שחרורו באפריל 1945. בבוכנוואלד ובמיוחד באושוויץ-בונא עבד בעבודות כפייה. בזכות קרבתו לאסירים קומוניסטים התמנה למזכיר בלוק וסדרן עבודה. בהזדמנויות רבות סייע לאסירים ואף הציל אותם - יהודים ולא יהודים כאחד - תוך סיכון עצמי.
ניהל מפעל טקסטיל בטולוז שבצרפת, ועסק בפעילות מחתרתית שבמסגרתה הפיץ עלונים, עזר לטייסים בריטים שהופלו להגיע לספרד וסיפק מסמכים מזויפים. יצר קשר עם קונסול ספרד בטולוז, שהעסיק אותו כדי שיטפל בבקשות הרבות של יהודים נרדפים לברוח מצרפת לספרד. ביוזמתו הוקמה בקונסוליה מעבדה לזיוף מסמכים, הוסתר בה נשק והוענק מקלט ליהודים ולאנשי מחתרת צרפתים. במפגשיו עם אנשי הגסטפו הבחין סקורניצקי מפעם לפעם ברשימות של יהודים המיועדים למעצר. הוא הצליח לקרוא את השמות ההפוכים בדף מולו, לשנן אותם ולהזהיר את הרשומים שיסתתרו.
היה חבר פעיל במוסדות התנועה הציונית ברומניה וחבר בוועד ההצלה מטעם "בני עקיבא". במסגרת ועד ההצלה העביר 6,000-8,000 יהודים מהונגריה לטרנסילבניה במסגרת "הטיול" ודאג להם למסתור, למזון ולתעודות מזויפות. היה גם מבין מארגני ההפלגה של אוניית המעפילים "מפקורה" לארץ ישראל. באונייה שהו כ-350 איש וביניהם 50 ילדים יתומים מטרנסניסטריה. האונייה טובעה על ידי צוללת גרמנית באוגוסט 1944 ורק חמישה נוסעים שרדו.
התחתנו ב-1940. כשהגרמנים כבשו את אזור אנטופול בבלרוס, ביוני 1941, נכלאו בגטו המקומי. במסגרת עבודתה בבית מרקחת, עזרה גניה רבות לחולים בגטו וכן הייתה חברה במחתרת האנטי-נאצית. פנחס עבד במרפאה מחוץ לגטו, מלווה על ידי שוטר. את המזון שקיבל מהאיכרים הרוסים אסירי התודה חילק עם תושבי הגטו שבהם היה מטפל בעזרת תרופות שהוא וגניה הגניבו בסתר. באחת הנסיעות אל מחוץ לגטו טיפל צ'רניאק בפיליפ קירוב, מפקד קבוצת הפרטיזנים. בדרך זו התהווה קשר ראשון בין צ'רניאק לבין לוחמי הפרטיזנים. באפריל 1943 ברח הזוג צ'רניאק ליערות, שם הצטרפו לגדוד הפרטיזני "קירוב" ובשורותיו טיפלו בחולים ונפגעים.
היה חבר ב"תנועת הנוער הציוני" ואחר כך ב"שומר הצעיר". גויס בכפייה ב-1944 לצבא ההונגרי שנלחם לצד הגרמנים נגד בעלות הברית. בתחילת אוקטובר 1944 הצליח לברוח לבודפשט בעגלה של הצבא ההונגרי יחד עם יהודים נוספים. בבודפשט קיבל תעודת זהות מזויפת, יצר קשר עם השומר הצעיר ונכנס ל"בית הזכוכית", שהיה מרכז פעילות של המחתרת היהודית בהונגריה. פריד יצא משם בשליחות, תוך סיכון עצמי רב, עם תעודות חסות שוויצריות שרובן זויפו על ידי המחתרת כדי למסור ליהודים ובכך להצילם.
נולד בעיר נוננוויר בגרמניה. בשנים 1925-1919 ניהל את החווה החקלאית מרקנהוף, החווה הראשונה בגרמניה ששימשה להכשרה חקלאית של בני נוער ("קיבוץ") ובהמשך ניהל את חוות ההכשרה נוינדורף. ב-3 בנובמבר 1938 פלש האס.אס לחווה, וב-18 בנובמבר נלקחו כל הגברים מגיל 17 ומעלה מהחוות למחנה הריכוז זקסנהאוזן. מוך נסע לאנגליה, שם הצליח לקבל 150 אישורי הגירה עבור חלק מאנשי נוינדורף. הוא חזר לגרמניה עם האישורים והגיע אישית למפקד מחנה הריכוז, ולאחר דין ודברים הצליח להוציא מהמחנה את אנשי נוינדורף. הוא עזב את גרמניה שוב כעבור ארבעה ימים ובשנת 1961 עלה ארצה.
הגיע לצרפת ב-1932 עם משפחתו מארגנטינה, שם נולד. למד ציור וכתיבה אומנותית, ובגיל 14 עבד בצביעה. היה חבר הרזיסטנס היהודי מתחילת 1942 עד שחרור פריז באוגוסט 1944, במסגרת הצבא היהודי. הקים מעבדה מחתרתית בוויר (באזור קלבדוס) וזייף אלפי מסמכים שאפשרו הישרדותם של נושאי התעודות. באוקטובר 1943 נעצר על ידי הגסטאפו עם משפחתו והם נשלחו למצודה של המשטרה בעיר קאן בדרום צרפת ומשם למחנה המעצר דראנסי. ב-22 בדצמבר 1943 שוחרר קמינסקי בהתערבות הקונסוליה הארגנטינית, ובהמשך גויס שוב לרזיסטנס היהודי ועסק בזיוף תעודות. לאחר המלחמה סייע לניצולים ולבריחה.
יליד ארשקאוייוואר בהונגריה. היה חבר תנועת "הציונים הכלליים" ולפני פרוץ המלחמה היה קצין בצבא ההונגרי. פעל "בבית הזכוכית" בבודפשט, שבו מצאו מקלט צעירים יהודים ששוחררו או ברחו משירות עבודת הכפייה. נתן וחבריו פרצו את הקיר המשותף למרתף הבית הסמוך, ששימש לפנים כמשרד התאחדות הכדורגל ההונגרית ועמד ריק, והעביר לשם חלק מן הצעירים. כאשר ההונגרים פרצו אל בית הזכוכית והוציאו לרחוב כ-1,500 יהודים מבין יושביו כדי להובילם אל נהר הדנובה ולירות בהם, עמדו הצעירים מהמרתף לפרוץ החוצה ולשחררם. ד"ר נתן, שהיה מפקדם, עיכב בעדם בגופו, ובהחלטתו מנע שפיכות דמים.
אחרי השחרור היה ד"ר נתן מנהל המשרד הארצישראלי בבודפשט. לאחר עלייתו ארצה חי בירושלים ושימש בתפקידים בכירים בסוכנות היהודית.
נשלח עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן 21, למחנה עבודה של הצבא ההונגרי בסטניסלב, בסמוך לגבול רומניה-הונגריה. במחנה עבדו 220 יהודים, שהועסקו בעבודות כפייה ביערות ובבניית מסילת ברזל עבור הצבא הגרמני. שטרולי התמנה לעבודה משרדית במחנה. כאשר נודע לו שתשעה צעירים מסתגרים על גג בניין בגטו שחוסל, הבריח אותם לתוך מחנה העבודה ללא ניירות וללא אישור. כמו כן, הסתכן ועיכב בעורמה את הגעתם של קרונות רכבת שהוזמנו כדי להעביר את יושבי המחנה לחזית המלחמה בין רוסיה לגרמניה. עקב העיכוב נסעה הרכבת לגבול הונגריה-צ'כיה במקום לחזית. בנוסף, על סמך שמועות שבבודפשט מחולקות תעודות חסות על ידי הקונסוליות השוודית והשוויצרית, נסע שטרולי לבודפשט והצליח להשיג תעודות חסות של ממשלת שוודיה מחסיד אומות העולם ראול ולנברג עבור כל 220 יהודי המחנה ותשעת הצעירים המסתננים, ובכך מנע את הגירוש שלהם לאושוויץ והציל את חייהם.
ורבה ווצלר היו ילידי סלובקיה שברחו יחד ממחנה אושוויץ ב-7 באפריל 1944 בחזרה לסלובקיה, במטרה להזהיר את העולם מהרצח ההמוני המתבצע במקום והפיקו את "דוח אושוויץ", אשר פירט באופן המפורט ביותר עד אז את דבר ההשמדה המתבצעת במקום.
רוסין (יליד סלובקיה) ומורדוביץ (יליד פולין) ברחו מהמחנה ב-27 במאי לסלובקיה, במטרה לפרסם דוח מפורט על השמדת יהודי הונגריה, שהתחילו להגיע למחנה. ארבעתם הגיעו ל"קבוצת עבודה" בסלובקיה והעידו על אלפי היהודים שמגיעים למחנה מדי יום ומושמדים בתאי הגזים בתוך שעות. הדוחות השפיעו על רוזוולט וצ'ר'צ'יל, אשר לחצו על עוצר הונגריה אדמירל מיקלוש הורטי להפסיק את המשלוחים לאושוויץ. לפי ההערכות מומחים, כ-120 אלף יהודי בודפשט ניצלו כך.
ורבה הצטרף לפרטיזנים הסלובקים בזהות בדויה ואחרי המלחמה למד כימיה. הוא עלה לארץ ובהמשך היגר לאנגליה וקנדה. וצלר נשאר בסלובקיה אחרי המלחמה. רוסין נשאר עם ורבה בברטיסלבה ואחרי המלחמה עלה לארץ ואחר כך היגר לפראג ובסוף חזר לברטיסלבה, שם כתב ספר על ימי המלחמה. מורדוביץ נשאר עם וצלר, הצטרף לפרטיזנים הסלובקים, נתפס וגורש שוב לאושוויץ ושוחרר בתום המלחמה. הוא עלה לישראל ואחר כך עבר לקנדה.
היה הרב הצבאי של הארמיה החמישית בצבא צרפת כאשר פלשה גרמניה לצרפת, במאי 1940, עד ששוחרר מתפקידו באוקטובר 1940. בזכות תפקידו, שהקנה לו אישור להיכנס למחנות המעבר באזור וישי, העביר סיוע לאלפי יהודים עצורים ואף הצליח לשחרר ולהבריח רבים. מנובמבר 1940 ועד יולי 1942 היה חבר במחתרת "הצבא היהודי" וגייס אליה לוחמים מבין אלה שהציל. יחד עם הרב ורנה הירשלר הצליח למלט ילדים יהודים ממספר מחנות, למצוא להם מקומות מחבוא ולהציל את חייהם. בתחילת 1944 נתפס באמצעות סוכן גסטאפו, עבר עינויים, ונשלח למחנה דרנסי ומשם לאושוויץ ברכבת האחרונה. ב-21 באוגוסט 1944 קפץ מהרכבת וחזר לפריז, שם המשיך לפעול למען הקהילה, ההכשרה והעלייה.
נולד בכפר ראדושינה שבסלובקיה. לאחר שהרג חייל פשיסט שצלף באשתו, ברח מהעיר ניטרה, אימץ זהות של איכר פולני-סלובקי, הצטרף למליציה הפשיסטית ופתח עסק בעיר קטנה בצפון סלובקיה, שאפשר לו להציל יהודים ופרטיזנים. עקב הלשנה נאסר ועונה, אך הצליח לברוח ולהמשיך בפעילות ההצלה.
נולדה ברוטרדם, הולנד. באוגוסט 1942 מצאה מקלט מרדיפת הנאצים אצל המשרתת של משפחת ארוסה. במרס 1943 הצטרפה לקבוצת המחתרת ההולנדית של ביל ווילדבואר בזהות בדויה של נוצריה ושימשה בלדרית. תפקידה היה לקיים קשר בין מפקדי המחתרת לבין פעילים שעסקו במציאת מקומות מסתור עבור יהודים ולא-יהודים נרדפים. סייעה גם להסתיר חיילי בעלות הברית שנפצעו בקרב ארנהיים ושימשה כבלדרית במבצע צירופם חזרה לכוחות בעלות הברית.
ב-17 בנובמבר 1944 נעצרה רוס על ידי הגרמנים לאחר שאחד מחברי המחתרת נתפס, עונה וגילה מידע עליה. בעת תפיסתה הצליחה להשמיד את מכתבי מפקד המחתרת שהיו עמה, אולם בניסיון הימלטות נורתה ברגליה ונכלאה. היא עברה עינויים קשים, אך לא הסגירה את חבריה. מכיוון שמוצאה היהודי לא היה ידוע וגם חברותה במחתרת לא הוכחה, רוס לא הוצאה להורג והועברה למחנה המעבר וסטרבורק. בתחילת אפריל 1945, עם חיסול המחנה ומצעד המוות לעבר גרמניה הצליחה לברוח ומצאה מחסה אצל איכר הולנדי. למחרת שוחררה הולנד.