כמו בכל שנה, לאחר הטקס התפזרו ניצולי השואה בפינות שונות ביער, ואליהם הצטרפו תלמידים וחיילים, שבאו לשמוע על קורותיהם באותם ימים אפלים.
צבי הרמן רוזנבאום, בן 80 מתל אביב, היה בן 6 כשהגיע לבית הילדים באמסטרדם. "שהיתי שם שלושה ימים, עד שאיש המחתרת ההולנדית מסר אותי לידי משפחה נוצרית. ההורים שלי נרצחו בסוביבור, ובשנת 1949 עליתי לישראל לבדי".
דניאל ברנד, בן 77 מתל אביב, נולד בבודפשט הונגריה. הוריו עסקו בהצלת יהודים, וכאשר אביו יצא לטורקיה כדי לחפש גורם שיהיה מוכן לשלם לנאצים תמורת הצלת יהודים, הוא ואימו נלקחו כבני ערובה בידי אייכמן. הם שרדו את המלחמה בבודפשט ובסיומה עלו ארצה.
יששכר אלבורג נולד באמסטרדם בשנת 1940, כך שכמעט אין לו זיכרונות מאותה תקופה נוראה. "הייתי בין הילדים שהופרדו מהוריהם ונלקחו לבית הילדים, אבל למזלנו כולנו שרדנו. ביום שבו היינו אמורים להישלח למחנה ההשמדה, נולדה אחותי הקטנה. אנשי המחתרת לקחו את הוריי למקום מסתור, ואני גדלתי בבית של משפחה נוצרית". אלבורג עלה ארצה בשנת 48', ומאז הוא חי בישראל.
איטה קלר בן חיים בת ה-77 שרדה את המלחמה כשחיה כילדה נוצרייה בבית דודתה. "שנים לאחר מכן, כשהפכתי בעצמי לאם, הבנתי כמה הייתה קשה ההחלטה של אמי למסור אותי. בזכות אומץ לבה חיי ניצלו".