הרב פסח: מציל קהילת וולוס ביוון

ב-3 בספטמבר 1943 נכנעה איטליה לבעלות הברית והגרמנים פלשו ליוון וכבשו את העיר וולוס. ב-30 בספטמבר, ערב ראש השנה, דרש המפקד הנאצי מרבה של העיר, הרב משה שמעון פסח, את שמותיהם, כתובותיהם ורכושם של יהודי וולוס. הרב, שהבין את משמעות הפקודה, הורה מיד לכל יהודי העיר לפנותה, ובכך הציל 74% מיהודי וולוס מציפורני הנאצים.

הרב משה שמעון פסח היה אחת הדמויות המרשימות של יהדות יוון, אשר הנהיג בחוכמה ובאצילות נפש את הקהילה היהודית בעיר וולוס במשך יותר מחצי מאה רבת תהפוכות – משנת 1892 עד 1955. בכל 62 שנות כהונתו כרב, חיה הקהילה בוולוס באושר. הרב פסח סימל בחייו את דמות הרב והרועה המסור של קהילה יהודית. הוא מילא תפקיד פעיל בחיים הציבוריים היהודיים והיווניים, בתנאים המיוחדים של התקופה. הוא השכיל לטפח יחסים עם ראשי הכמורה הנוצרית בעיר, והיה מחלוצי הקשרים הבין דתיים בעידן המודרני. אך עם זאת היה הרב קרוב לפשוטי העם ולנזקקים וידע להרים את רוחם באמצעים יהודיים מסורתיים וגם סייע להם חומרית.

העובדה שבשואה הושמדו 87% מכלל יהודי יוון מעמידה את פועלו של הרב פסח, שתרם תרומה מכרעת להצלתם של 74% מיהודי וולוס – האחוז הגבוה ביותר בכל ערי יוון – במקום ייחודי בתולדות השואה. מבצע ההצלה היה דוגמה מאלפת לשיתוף פעולה מוצלח בין מצילים יהודים ונוצרים, שסיכנו את חייהם באומץ רב, והביאו להצלתם של מאות יהודים.

הרב פסח נולד בשנת 1869 בעיר לריסה (Larisa) שביוון, בן לאצולה היהודית היוונית. אביו, הרב שמעון פסח, היה הרב הראשי של קהילת לריסה ומהדמויות הבולטות ביהדות יוון השורשית. אמו, לאה, הייתה נכדתו של רבה הראשי של העיר סלוניקי, הרב אברהם סטרומזה. הוא החל את לימודיו בישיבות בלריסה, שם הראה מגיל צעיר כישרון רב ועניין בלימודי היהדות. בשנת 1898 עבר ללמוד בישיבה הגבוהה לרבנות "בית יוסף" שבסלוניקי והוסמך לרבנות. היה בעל תארים גבוהים גם בפילוסופיה יהודית ובפילוסופיה כללית ואף הוסמך כשוחט וכחזן. מלבד יוונית, הוא שלט בשפה הטורקית, בעברית, בלדינו ובספרדית.

בשנת 1894 נישא הרב פסח לשרה בורלא ונולדו להם שישה ילדים: יוסף, שמעון, לויסה, אהרון, אלגרה, רבקה ודוד. הקריירה הדתית שלו החלה בלריסה בשנת 1892, כאשר שימש שליח ציבור, שוחט ומורה לעברית. באותה שנה מונה הרב פסח לרב העיר וולוס – עיר נמל לחוף הים האגאי – ובשנת 1925 קיבל תואר רב ראשי של העיר מבית הדין הרבני בסלוניקי. בתפקיד זה כיהן עד יום מותו ב-1955.

הרב פסח היה דמות ציבורית נערצת על היהודים והנוצרים כאחד. הוא פתח מחדש את בית הספר של הקהילה והנהיג תקנות חדשות בנושאים שונים. בשנת 1894 יסד וניהל מדרשה רבנית, שבה הוכשרו נערים כשליחי ציבור. הוא שיתף פעולה עם התנועה הציונית והיה פעיל בפתרון בעיות הקהילה היהודית ביוון בכלל ובוולוס בפרט. בשנים 1913-1912 התנדב הרב פסח לצבא יוון ונלחם במלחמה הבלקנית הראשונה, שהתנהלה בין מדינות הבלקן (יוון, סרביה, מונטנגרו ובולגריה) נגד הממלכה העות'מאנית. בשנת 1915 הצטרף כחבר לתנועה הציונית "פועלי ציון".

ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה כמה מאות משפחות של יהודים. 71 צעירים מבני העיר התגייסו לצבא יוון ושירתו בחילות השונים. יוון נכנסה למלחמת העולם השנייה ב-28 באוקטובר 1940, כאשר כוחות איטלקיים פלשו למדינה דרך אלבניה. לאור ההצלחה היוונית בהכשלת הפלישה, תקפה גרמניה הנאצית – בת בריתה של איטליה – את יוון ב-6 באפריל 1941 וכבשה את המדינה תוך חודש ימים.

במהלך המלחמה נפגעה וולוס קשה בהפצצות של חילות האוויר של איטליה וגרמניה. אחרי כיבוש יוון על ידי מדינות הציר היא חולקה לשלושה אזורי שליטה – איטלקי, בולגרי וגרמני – וולוס נמצאה באזור השליטה האיטלקי.

המלחמה הביאה בעקבותיה רעב ומחסור, והרב פסח שיגר מכתבים אל קהילת סלוניקי העשירה וביקש שישלחו לבני קהילתו מצרכי מזון. קהילת סלוניקי נענתה לבקשה, וגם פילנתרופים יוונים אחדים נחלצו לעזרה. במרס 1943, לאחר שהחלו הנאצים בגירוש יהודי סלוניקי ומזרח מקדוניה למחנות ההשמדה, החלו פליטים יהודים נוהרים לוולוס. הקהילה סייעה להם במזון ובמגורים ודאגה לספק להם תעודות מזויפות. בזכות מאמציה, הצליחו רבים להגיע אל הכפר פליון, שם סייעו להם כוחות המחתרת. באותו זמן מנתה הקהילה היהודית בוולוס כ-900 נפש, לרבות הפליטים שבאו אל העיר.

אחרי שאיטליה נכנעה לבעלות הברית, ב-3 בספטמבר 1943, הטילו הגרמנים את שליטתם על אזור הכיבוש האיטלקי ביוון, כולל העיר וולוס. שלושה שבועות לאחר מכן, ביום א' לראש השנה תש"ד, 30 בספטמבר 1943, באו לוולוס המפקד הגרמני קורט ריקרט ואנשי "זונדרקומנדו רוזנברג". ריקרט החל את שליטתו בוולוס ברציחתם של 18 נוצרים חפים מפשע, ובכך הטיל את אימתו על כל התושבים.

המפקד הגרמני הורה לראש העיר להכין מיד את רשימת השמות והכתובות של כל יהודי וולוס ולפקוד על הרב פסח להפסיק את כל פעילותו ולהתייצב לפניו. ראש העיר שלח שליחים לרב כדי לזמנו אל המפקד הגרמני. הרב פסח דחה אותם בטענה שיוכל להתייצב רק למחרת היום בגלל קדושת החג, שהטלטול בו אסור. כשהשליחים איימו להביאו בכוח, הסכים הרב ללכת בעקבותיהם ברגל, כי אין זה מכבודו להלך ברחובות בליווי משמר.

באותו לילה עזבו הרב (בן ה-74) ומשפחתו את העיר על גבי חמורים. היה בכך סימן ליתר היהודים לנהוג כמוהו. לא הייתה זו החלטה קלה – להוביל את בני הקהילה לעזוב את ביתם ואת עסקיהם ולברוח עם ילדיהם הקטנים ועם זקניהם להרים לקראת החורף הקר המתקרב, אבל הרב הבין את גודל השעה והורה על הפינוי. למחרת, ב-1 באוקטובר 1943, ובימים שלאחר מכן, עזבו בחשאי כ-800 יהודים את העיר, במבצע מורכב, והסתתרו בכפרים שבסביבתה. בהשפעתו של הרב פסח עזרו לנמלטים ידידים אמיצים של היהודים, אשר חילק תעודות זהות מזויפות של אזרחים יווניים ללא הגבלה. הרב פסח גם פנה לנציגי הצלב האדום הבינלאומי בעיר, אשר הבטיחו לשלוח יותר מזון לכפרים שאליהם ברחו היהודים על מנת להקל על הרעב והמחסור.

הגרמנים הקימו מחסומים כדי לתפוס את היהודים הנמלטים, ואלה הונחו להימלט מהעיר בדרכים הפחות שמורות. למשפחות העניות הוענק סכום כסף כדי שיוכלו להימלט לכפרים שבהרים, שהיו בשליטת הפרטיזנים.

לימים כתב הרב פסח: "בלי לאבד רגע הלכתי אל המטרופוליס יואכים, אדם בעל אופקים רחבים ורגשות נאצלים. הסברתי לו תכף את העניין, והוא קרא לאיש כמורה אחד... הפצרתי בהם... להודיע לכל תושבי הכפרים הסמוכים שיקבלו בסבר פנים יפות את כל היהודים שיבקשו אצלם מקלט ושבכל התנאים יעזרו להם להתחבא. מיד נעשה הכול כדי למלא את בקשתי".

בתחילת חודש מרס 1944 נבזזו בתי כל היהודים שנמלטו מוולוס. ב-25-24 לחודש נעצרו כל היהודים ששהו בוולוס, כ-130 איש, כולל כ-60 שלא שעו להפצרותיו של הרב ונשארו בעיר לרגל עסקיהם או מפחד מפני תנאי הקור והמחסור בהרים וכ-70 נוספים שהאמינו לשמועות שהפיצו הגרמנים כי לא יאונה להם כל רע. הם הוסעו ללריסה ומשם שולחו אל מחנות ההשמדה. בסך הכול איבדה קהילת וולוס 150 איש. פעילותו האמיצה של הרב פסח, בשיתוף הבישוף, אנשי המחתרת ואחרים, הביאה להצלתם של יתר יהודי וולוס, 74% מכלל האוכלוסייה היהודית בעיר – תופעה ייחודית בהיסטוריה של השואה ביוון. הגרמנים הרסו רכוש רב של הקהילה היהודית, לרבות את בית הספר היהודי. בניין בית הכנסת ניזוק קשה, כל רהיטיו נהרסו ותשמישי הקדושה חוללו.

לאחר המלחמה הפציר יצחק בן צבי, חוקר קהילות ישראל במזרח ולימים נשיא מדינת ישראל, ברב פסח לעלות לארץ, אך הרב סירב מתוך דאגה לעתיד קהילת וולוס. בשנת 1952 העניק פאול מלך יוון לרב משה פסח את "צלב הזהב", עיטור הכבוד של מסדר המלך ג'ורג' הראשון, על "גילוי נאמנות ופטריוטיות למולדת יוון".

בשנת 1955 פקדה את וולוס רעידת אדמה, שפגעה בבית הכנסת ובביתו של הרב פסח, והוא נאלץ לגור באוהל למרות גילו המתקדם. הרב תרם את ביתו לקהילה היהודית ובמקומו הוקם בית הכנסת הנוכחי של העיר. הנזקים הגופנים שנגרמו לו ואובדן בני משפחתו הביאו להידרדרות בריאותית ואחרי מחלה קצרה, בכ"ח בחשוון תשט"ז (13 בנובמבר 1955), נפטר הרב בסלוניקי והוא בן 86. הרב הובא לקבורה בוולוס בל' בכסלו תשט"ז.