וולפסון כתב: "בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבאזל כדי לעשות את ההכנות לקונגרס הציוני הראשון... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו... והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל, לבן וכחול, בטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו – טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונפרוש אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו".
קק"ל, שהוקמה בקונגרס הציוני החמישי וחרתה על דגלה את גאולת אדמות א"י ואת חינוך הנוער לציונות ולהתיישבות, הנפיקה בשנת 1902 את הבול הראשון במפעל הבולים שלה – בול ציון, שעליו מגן דוד ובמרכזו המילה "ציון". מפעל הבולים נועד לאיסוף תרומות לגאולת האדמות, אך בעיקר לחינוך, ומגן דוד היה הסמל הראשון שנבחר להפיץ את הבשורה בין היהודים בגולה. גם על הקופסה הכחולה, שהפכה למפעל החינוכי הראשי של קק"ל, הופיע מגן דוד במרבית הגרסאות, והוא נמצא עליה עד היום. דווקא הנאצים, שאילצו את היהודים בשנות מלחמת העולם השנייה לענוד מגן דוד צהוב כאות קלון, הם שהוסיפו והעצימו את המשמעות הלאומית של הסמל.
באוקטובר 1948, מעט לאחר קום המדינה, התכנסה מועצת המדינה הזמנית והכריזה על דגלה של מדינת ישראל. מתוך מספר הצעות לעיצוב שבהן דנה ועדת הדגל והסמל, כגון דגל שבעת הכוכבים של הרצל, או דגל ובו מגן דוד צהוב לזכר הנספים בשואה ואף הוספת דמות אריה, שמסמל את "גור אריה יהודה" כמו בדגלים הראשונים של הקונגרס הציוני, קיבלה הוועדה את דגלו של וולפסון וקבעה אותו כדגל מדינת ישראל.