על הדבש ועל הקק"ל

את ראש השנה נחוג סביב שולחן גדוש מאכלים המסמלים את החג, נטבול תפוח בדבש ונאחל כי תהיה זו שנה טובה ומתוקה. למי יש להודות על הדבש המתוק שאיתו אנו מברכים על השנה החדשה? כמובן לדבוראים, המגדלים את הדבורים ורודים את הדבש, אך גם לקרן קימת לישראל הנוטעת עצים המשמשים מקורות צוף לדבש ובכך מאפשרת את המשך קיום ענף הדבש בישראל.

 

מנהג אכילת הדבש בראש השנה החל בתקופה מוקדמת במסורת היהודית. עדות לכך אנו מוצאים בספר נחמיה, כאשר עזרא ונחמיה מורים לעם כיצד לנהוג בראש השנה "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה, ח',י'). אנו מוצאים אזכור לאכילת הדבש גם בתקופת הגאונים. מנהג זה נשמר בעדות ישראל לאורך אלפיים שנות הגלות וברבות השנים לווה גם בטבילה של תפוח בדבש.

עד לפני מספר שנים ייצרו בארץ שני זני דבש בלבד: דבש המופק מפרחי בר ודבש המופק מפרחי הדר. לכן, טעמו של הדבש המקומי היה מוכר ומזוהה כדבש ארץ ישראלי.

אך הקידמה שהביאה לתהליך עיור מואץ, לצד דילול משמעותי של ענף הפרדסים, פגעה באוכלוסיית החרקים המאביקים בארץ. פגיעה זו נכרה היטב בענף גידול הדבורים ובייצור הדבש.

במהלך המאה ה-20 אוכלוסיית החרקים המאביקים הצטמצמה בכל העולם, מדובר בכ-250 אלף מינים של חסרי חוליות, כתוצאה מכך ענף גידול הדבורים סובל ממשבר כלל עולמי.

על פי רשות הדגים וחיות הבר האמריקאית, סכנת הכחדה מרחפת על יותר מ-50 מינים של מאביקים, למצב זה אחראים מספר גורמים, ביניהם: הרס בתי גידול שפגע במקורות קינון ובמקורות המזון ושימוש בחומרי הדברה.

בשנים האחרונות נרשמות בכל העולם תופעות של הרס כוורות. ממחקרים שנערכו בצפון אמריקה עולה כי מספרן של הכוורות המסחריות בארצות הברית פחת ביותר מ-50 אחוז מאז 1945.

תופעת עזיבת הכוורת מתרחשת כיוון שבאופן טבעי, כחלק מההתפתחות האבולוציונית שלהן ומנגנון ההגנה מוירוסים וחיידקים, דבורים שמרגישות חולות עוזבות את הכוורת. לדבורים אין מערכת חיסון מפותחת, ובמקומה הן פתחו מנגנונים של התנהגות: הן מנקות זו את זו ואת הכוורת, ודבורים שמרגישות חולות לא נשארות בכוורת כדי לא להדביק את הדבורים האחרות. כך דבוראים מוצאים תוך יום אחד עם הכוורות ריקות.

המדענים ניצבים חסרי אונים מול התופעה שמפילה מושבות שלמות של דבורים. את המחלות והטפילים המדע לא מצליח לעצור, אך בינתיים, עד שתמצא תשובה, אפשר לנסות ולהקים כמה שיותר בתי גידול מוגנים עבור הדבורים כדי לתמוך בהמשך קיומן.

מבין החרקים המאביקים, הדבורים נחשבות למתוחכמות ביותר כיוון שיש להן כושר למידה גבוה והן מנהלות חיי שיתוף עם צמחי הפרחים. הן ניזונות מהצוף, וגם מאכילות את הזחלים שלהן באבקה. בדרך זו הן מגיעות לכמות רבה של פרחים ומעבירות את האבקה ביניהן.

בנוסף, דבורת הדבש ומינים מסוימים של דבורת הבר, מסוגלות להבחין בין זני הפרחים השונים ודואגות תמיד לפקוד פרחים מאותו מין, כך הפעילות שלהן תורמת לרבייה של אותו צמח ולא אובדת במינים אחרים.

• שתלו פרחים מאביקים - בעלי גינות יכולים לשתול צמחים בעלי פרחים כדי ליצור אתרי קינון למאביקים ולעודד הקמה של בתי גידול מלאכותיים למאביקים, כמו: קופסאות קינון לדבורים, גינת פרפרים ועוד. למדריך לצמחים צופניים»
  
  
• השתמשו בחומרי הדברה ביולוגיים - השתדלו להפחית את השימוש בחומרי הדברה בבית ובסביבתו והחליפו אותם בחומרי הדברה ביולוגיים. עשו מאמץ לפעול למען יוזמות חקלאיות העושות שימוש בחומרי הדברה ידידותיים למאביקים, או בהדברה ביולוגית.
  
  
• פעלו למען הסביבה - השתתפו בפעילות עירונית לעידוד הרחבת הגינון, הפארקים והפינות הירוקות בעירכם.
  
  
• היו פעילים חברתיים - השתתפו בפעילות ציבורית שתעודד את מקבלי החלטות לקחת בחשבון את הצורך לשמור על בתי הגידול של מאביקי הבר והדבורים כאשר מדובר בקביעת מדיניות בנוגע לשינויים שימושי קרקע.  דרשו מנבחרי הציבור לתמוך במימון מחקרים על מאביקים.