מבקשים סליחה מהסביבה

יום הכיפורים, אחד החגים הקדושים ביותר ליהודים, הוא יום שבו מבקשים ומקבלים סליחה. במסורת היהודית זהו היום שבו חטאים ועבירות שבוצעו לאורך השנה נסלחים – אבל רק לאלה שביקשו סליחה, גם בתפילה וגם מאנשים שבהם פגעו. בלי לשים לב, יום הכיפורים בישראל הפך גם ליום שבו אנחנו מבקשים סליחה גם מהסביבה.

למעשה, אחד מהמנהגים הדתיים ביום הכיפורים הוא מנהג סביבתי מובהק: ביום כיפור אסור ללכת עם נעלי עור, ובקרב הציבור הדתי נהוג ללכת עם "נעלי יום כיפור" שעשויות מבד. במקור, האיסור הזה הוא סוג של התענות, ממש כמו הצום: בימי קדם, המשמעות של הליכה ללא נעלי עור הייתה הליכה ברגליים יחפות, חוויה לא תמיד נעימה. היום אפשר לראות במנהג הזה גם צד סביבתי: לנעול נעליים שהייצור שלהן לא פגע באף יצור חי בטבע.

אחד הדברים שהכי מזוהים עם יום הכיפורים בישראל הוא ההפסקה הכמעט מוחלטת של התנועה בכבישים. פשוט לא רואים אף כלי רכב על הכביש, לא בתוך הערים ולא בכבישים בינעירוניים. זהו מחזה די מדהים, שלא ממש רואים במדינות אחרות, והתוצאות שלו מדהימות לא פחות: מדידות שנעשו גילו כי ביום הכיפורים רמת זיהום האוויר בישראל יורדת באופן חד.

כך אנחנו מבקשים סליחה גם מהסביבה, שאותה אנחנו מזהמים לכל אורך השנה. ויש עוד מנהג חילוני לגמרי ביום הכיפורים, שמדגים יפה מה אנחנו יכולים לעשות בכל יתר ימות השנה כדי לשמור על הסביבה: חלקים גדולים מהציבור הלא דתי בישראל מנצלים את הכבישים הריקים כדי לרכוב על אופניים. הנה משהו שאם היינו עושים יותר לאורך השנה, במקום לנסוע במכוניות, היה לנו אוויר נקי יותר. גם "סתם" יציאה לטיול ברגל היא מעשה סביבתי הרבה יותר מיציאה לטיול ברכב.

יום הכיפורים הוא החג שבו חלק מאתנו מפסיקים לחלוטין לעשות את הדברים שנראים לנו יומיומיים – לנסוע, להשתמש במכשירי חשמל ואפילו לאכול. אחרים עדיין עושים אותם – אבל הרבה פחות. וזה הלקח הסביבתי הכי חשוב שהחג מלמד אותנו: אם נפחית קצת בשימוש שלנו במכוניות, במכשירי החשמל ואפילו בכמות האוכל שלנו (בייחוד זה שמיוצר בתעשייה) – הסביבה שלנו תהיה הרבה יותר נקייה ונעימה.