העונה החמה

צילום: באדיבות בן קורן, אתר סנייקס

 

עם בוא האביב והקיץ וקרבות ובאות גם כמה סכנות שאורבות לנו בבית, בחצר או בזמן שאנחנו מטיילים בארץ ישראל. כולם יודעים שאם יוצאים עכשיו לטייל אז לוקחים מים, אוכל, ווייז וערכת עזרה ראשונה. אבל מה יקרה אם חס וחלילה בטעות נפריע את שלוותו של נחש צפע? או עקרב? מה עושים במקרה של הכשה, או נשיכה?

 

בטח שמעתם וקראתם על מקרי הכשה בתקופה האחרונה. מקרים כאלה קורים בעיקר בתחילת הקיץ כשהטמפרטורה מתחילה לטפס. הנחשים שהיו בתרדמת החורף מתחילים להתעורר ולחפש מקורות מזון.

 

בדיוק לשם כך נועד המדריך שכתב בן קורן ובו הוא מציג את בעלי החיים המסוכנים ודרכי הטיפול, ההימנעות וההתנהגות במקרה של מפגש לא רצוי.

בארץ ישראל יש מגוון נחשים, שחלקם אף נמצא בסכנת הכחדה. הנחשים בישראל נחלקים לשלוש קבוצות:

למרות שבארץ חיים תשעה סוגים של נחשים ארסיים, רוב מקרי ההכשות שמור לצפע הארץ ישראלי (Vipera palaestinae). הסיבה נעוצה בכך שהתפוצה והקרבה שלו בארץ לאדם היא הגבוהה ביותר. הצפע נפוץ מאזור אשקלון, ובאר שבע ועד גבול הצפון כולל החרמון.

 

מינים נוספים של נחשים ארסיים שנכנסו לסטטיסטיקות של מקרי ההכשה בישראל הם של אפעה מגוון (Echis coloratus) ושרף עין גדי (Atractaspis engadensis). לשאר המינים הארסיים סטטיסטיקת הכשות מינורית ולכן נתייחס במדריך זה אל "מלך ההכשות" בישראל – הצפע הארץ ישראלי.

 

את העקרונות האלה יכול ליישם כל אדם, ואין נדרשים להם כישורים רפואיים.

לצפייה בווידיאו של צפע בחי פארק בקרית מוצקין, לחצו כאן»

צילום: באדיבות בן קורן, אתר סנייקס

 

בישראל ישנם גם חסרי חוליות שמתעוררים מתרדמת החורף כמו הנחשים – קבלו את העקרבים.

 

ישנם כ-21 מינים של עקרבים בארץ וכולם ארסיים במידות שונות. כחמישה מהם נכנסים לקטגוריה של מסוכנים לאדם. העקרב המוביל בסטטיסטיקת העקיצות המסוכנות בקרב האוכלוסיה הוא עקרב צהוב מצוי – עקצן (Leirius quinquestriatus). לעקרבים יש בלוטת ארס בקצה הזנב, הבלוטה מחוברת אל "העוקץ" שמזריק את הארס לגוף הקורבן. העקרבים פעילים בשעות הלילה ויוצאים לצוד עם רדת החשיכה, הם ניזונים בעיקר מחרקים וחסרי חוליות אחרים.

 

העקצן הצהוב כשמו כן הוא: צבעו צהוב-כתום וצבע החלק דמוי ה"זנב" שמחובר לעוקץ הוא אפור-שחור, גודלו נע בין 10-8 ס"מ.

 

איך נמנעים? גם כאן השיטה היא כמו במקרה של נחשים – לשמור על סדר וניקיון!

 

שמירה על הניקיון מונעת הגעתם של חרקים המשמשים לעקרבים למזון, ושמירה על הסדר בחצר מונעת יצירת מקומות מסתור שעקרבים אוהבים, כמו ערמות של קרשים, אבנים וסבכי קוצים.

 

בזמן שמסדרים את החצר מומלץ בחום להימנע מהרמת עצמים גדולים כמו סלעים עם הידיים, יש להיעזר במוט.

 

חשוב לציין שפעולות הדברה לא יעילות במאה אחוזים כנגד עקרבים, ומלבד התייעצות עם מדביר צריך לדאוג לרסס טוב את כל פינות המבנה, ובנוסף לכך לרסס את הקירות החיצוניים, הסלעים וכל מקומות המסתור הפוטנציאלים הנוספים העשויים להימצא בחצר.

כשאתם מטיילים או יוצאים לקמפינג הקפידו תמיד לנעול נעליים גבוהות וללבוש מכנסיים ארוכים. אם החלטתם לישון בשטח חשוב שתקפידו שלא ללכת יחפים בכלל ובבוקר רצוי לנער נעליים, בגדים, שק שינה ושאר ציוד קמפינג.

מישהו בקרבתכם, או אתם, נעקץ ידי עקרב צהוב? ההנחיות הן אותן הנחיות כמו בטיפול במקרה של הכשת נחש – עם דגש חשוב על פינוי מהיר לבית החולים. הנעקץ ירגיש בחילות, דפיקות לב מואצות, כאבי ראש ובטן וקוצר נשימה.

 

אפשר לקרר את מקום העקיצה עם מי קרח, הקירור מקל על הכאב ומאט את קצב התפשטות הארס. גם במקרה הזה יכול כל אדם ליישם את העקרונות האלה ואין נדרשים לכך כישורים רפואיים.

 

צילום: באדיבות בן קורן, אתר סנייקס

 

בישראל ידועים כ-300 מיני עכבישים שונים, רובם המכריע אינם מסוכנים כלל לאדם, למרות שכולם ארסיים במידה כזו או אחרת. שני מינים של עכבישים נחשבים שיאני הנשיכות, בייחוד בגלל תפוצתם הרחבה וקרבתם למגורי האדם. עכבישים אלה פעילים ברוב ימות השנה אבל שיא פעילותם הוא בתקופה החמה. תזונת העכבישים מתבססת בעיקר על חרקים ופרוקי רגליים אחרים.

 

המקום הראשון שמור לשיאן הנשיכות בקרב בני אדם והוא שושן חום או ארסן חום (Loxosceles rufescens). מה שהופך אותו למלך הנשיכות הוא העובדה שהוא לא טווה קורים בכלל, ומחפש אחר מזונו בכל מקום בחצר ובתוך הבית.

 

במקום השני נמצאת עכבישה מיוחדת וידועה, העונה לשם אלמנה שחורה (Latrodectus tredecimguttatus). מכיוון שהאלמנה השחורה טווה את הקורים שלה במקום אחד שיכול להיות במרפסת או בחצר ולעיתים נדירות בתוך הבית, ההיתקלות בה היא פחות סבירה.

 

צבעו של השושן החום הוא, כמובן, חום, וגודלו כ-1.5 ס"מ, סימן היכר נוסף שלו הוא העובדה שיש לו שש עיניים ולא שמונה, כמו לרוב העכבישים. השושן אוהב מקומות חשוכים ובדרך כלל נתקלים בו בבית מתחת לרהיטים, בחריצים בקירות או בתוך ארונות.

 

האלמנה השחורה ניחנה בצבע שחור בוהק וגודלה נע בין 4-3 ס"מ. האלמנה נוהגת לטוות את קוריה במקומות נמוכים, כמו שיחים נמוכים או מתחת לכיסאות.

סלחו לי על שאני קצת חוזר על עצמי, אבל גם כאן השיטה היא כמו עם הנחשים והעקרבים – יש לשמור על סדר וניקיון. שמירה על הניקיון מונעת את ההגעה של אותם חרקים המשמשים לעכבישים מזון, ושמירה על הסדר בחצר מונעת יצירת מקומות מועדפים למסתור ולטוויית קורים שהעכבישים אוהבים כמו ערמות של קרשים, אבנים וסבכי קוצים.

 

כשאתם מסדרים את החצר, הימנעו מהרמת עצמים גדולים כמו סלעים בידיים, יש להיעזר במוט.

 

חשוב לציין שאין חומרי הדברה המיועדים ספציפית לעכבישים (בגלל מגוון הסוגים הרחב ומגוון בתי הגידול שלהם). ריסוס יסודי של הבית בחומרי הדברה איכותיים יכול להפחית את כמות העכבישים הנמצאים בו.

 

כשאתם מטיילים או יוצאים לקמפינג נעלו נעליים גבוהות ולבשו מכנסיים ארוכים. אם אתם ישנים בשטח, אל תלכו יחפים, ובבוקר רצוי לנער, בגדים, נעליים, שק שינה ושאר ציוד קמפינג.

 

לידיעתכם – רוב מקרי הנשיכה מקורם בעכבישים שהיו בתוך בגדים זמן שנלבשו.

אם חלילה מישהו בקרבתכם או אתם ננשך על ידי ששן חום או אלמנה שחורה, יש לפנות את הנפגע אל בית החולים.

 

עם התפשטות הארס חש הנפגע הרגשה כללית רעה, חוסר שקט, כאבי בטן וקוצר נשימה. במקרה של אלמנה שחורה, ירגיש הננשך בתוך דקות כאב וצריבה שמתפשטים בליווי אדמומיות באזור הנשיכה, אך היא עשויה גם להופיע לאחר מספר שעות. במקרה של ששן חום נשיכתו מורגשת רק לאחר כמה שעות, הנשיכה גורמת לפגיעה מקומית מלווה בנפיחות ואדמומיות באזור הנשיכה, על פי רוב קלה, אך לעיתים עלול להתפתח פצע נמקי קשה.

 

בשני המקרים, אם יתאפשר לכם, אספו את העכביש בכלי סגור והביאו אל בית החולים לצורך זיהוי. אם אין באפשרותכם, פשוט שננו היטב את המראה שלו.