בעיה האמתית של עודפי המזון טמונה בהשלכות החברתיות, הסביבתיות והכלכליות. והמבקר מסביר: "בהיבט החברתי-כלכלי המזון אינו מנוצל להזנת נזקקים שידם אינה משגת לשלם עבורו, ואילו עלויות הגידול והייצור היורדות לטמיון עשויות לגרור העלאת מחירים ועקב כך הגדלה של הפערים החברתיים. בהיבט הסביבתי-כלכלי הוא מגלם בזבוז משאבי טבע ותשומות ששימשו לייצור המזון כגון קרקע, מים, כוח אדם, דשנים ודלק, גורם נזקים סביבתיים מיותרים עקב פליטת פחמן דו חמצני, עקב זיהום מים מדשנים, עקב ירידת איכות הקרקע ובגלל פגיעה במגוון הביולוגי, ולבסוף אי ניצול המזון מגדיל את כמויות הפסולת המוטמנות בקרקע, ועקב כך את שחרור גז המתאן לאטמוספרה, וכרוך בעלויות שינוע והטמנה".
אז מה כן עושים עם עודפי מזון? טוב ששאלתם.
המטרה היא להציל כמה שיותר. מדובר בפתרון מנצח לחברה, לסביבה ולכלכלה. בעזרת המזון המוצל אפשר להזין את האוכלוסיות הנזקקות, ובה בעת להפחית את כמויות הפסולת המוטמנות בקרקע ומזיקות לסביבה. פעולה זו תקטין את עלויות הקטיף החקלאי ואת עלויות הפינוי וההטמנה ליצרני המזון ולמוכרי המזון המגוונים, כמו חקלאים, מפעלי מזון, רשתות שיווק, מלונות, חברות הסעדה, מסעדות ועוד.
במדינות מסוימות בעולם כבר החלו בחקיקה המסייעת לטפל בבעיית עודפי המזון. בארצות הברית למשל הממשל קונה עודפי גידול מחקלאים, ובצרפת ישנו חוק המחייב חנות מעל 400 מ"ר לתרום את עודפי המזון לנזקקים, בעלי חיים או ליצירת קומפוסט.
בישראל פועלות עמותות וארגונים רבים המחברים בין עודפי מזון לנזקקים, ועדיין מזון רב נזרק ונטמן בעוד אנו שומעים נתונים מדאיגים על ילדים רעבים מתחת לקו העוני. כיום עומדות מספר הצעות חוק המנסות לעגן חקיקה מסודרת בדבר עודפי מזון צבאיים ואחרים.