מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים נפתחה בהפתעה במתקפה מתואמת של צבאות סוריה ומצרים, בשתי חזיתות במקביל – חצי האי סיני בדרום ורמת הגולן בצפון. לאחר בלימת ההתקפות, שנמשכה מספר ימים קשים וגרמה לאבדות רבות, יצא צה"ל להתקפת נגד, שבסופה חצו כוחות ישראל את תעלת סואץ מערבה למצרים וכן כבשו שטחים מהגולן הסורי.

במהלך מלחמת יום הכיפורים נהרגו אלפי ישראלים, מצרים וסורים. אף על פי שלישראל היו אבדות רבות, תוצאותיה של המלחמה נחשבות כהישג גדול של צה"ל.

 

בעקבות הכשל המודיעיני בהתרעה על המלחמה, הוקמה ועדת אגרנט, שבעקבות מסקנותיה התפטרו, פוטרו והודחו בעלי תפקידים בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון. ראשת הממשלה גולדה מאיר פרשה מתפקידה בעקבות לחץ ציבורי כבד, אף על פי שהוועדה לא קבעה שהיא אחראית למחדל.

 

במרחב הציבורי הישראלי הובילו המלחמה ותוצאותיה לשינויים חברתיים רבים ואף למהפך פוליטי. על אף הצלחתה של ישראל לעצור את הכוחות הסורים והמצרים ואף לעבור להתקפה ולכבוש שטחים חדשים, מלחמת יום הכיפורים צרובה בתודעה הישראלית כטראומה וכמחדל שגרם למותם של יותר מ-2,500 חיילים, ולאחריה לא שררה בישראל תחושת ניצחון. לעומת זאת, המצרים תפסו את הצלחתם להפתיע את ישראל ולפרוץ את קו בר-לב כניצחון. מצב זה הוא שאִפשֵר בסופו של דבר את הפשרת היחסים בין שתי המדינות ואת הסכם השלום עם מצרים מספר שנים מאוחר יותר.