ירושלים של זהב

 

כמה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים התבקשו מספר כותבים ידועים, ובהם גם המשוררת נעמי שמר, לכתוב שיר על ירושלים לפסטיבל הזמר והפזמון שנערך בעיר באותה שנה. היה זה מעין "כוכב נולד" של התקופה ההיא, והבקשה הגיעה מראש העירייה המיתולוגי טדי קולק שעירו אירחה את הפסטיבל.

שמר ניסתה להיזכר בחוויות הילדות שלה מטיולים אל דודתה בירושלים, מחוויותיה מהשנים שבהן למדה בעיר באקדמיה למוזיקה, אבל היא התקשתה לכתוב בלחץ זמן ואפילו הודיעה שהיא מוותרת... עד שיום אחד נזכרה בסיפור ששמעה בילדותה – הסיפור התלמודי על רבי עקיבא, שהבטיח לאשתו רחל תכשיט מיוחד שנקרא "ירושלים של זהב". המעצור נעלם והשיר נכתב.

לביצוע השיר בפסטיבל בחרה נעמי בזמרת צעירה ואלמונית, שבתה בת ה-12, ללי שמר, שמעה ברדיו ואהבה את שירתה – הזמרת שולי נתן.

בניגוד לשירים אחרים, השיר הושמע ללא תזמורת והפקה בומבסטיות – רק זמרת וגיטרה – נקי וצנוע. הקהל התחבר מיד, ביקש הדרן ובהשמעה השנייה כבר הצטרף לשיר. אף אחד לא זכר מי זכה בפסטיבל, השיר הפך ללהיט.
שלושה שבועות אחר כך פרצה מלחמת ששת הימים. נעמי שמר ירדה לסיני עם להקת הנח"ל, שם היא גם הייתה עם סיום המלחמה, ושם שמעה את החיילים שמשחררים את הכותל שרים בדמעות את השיר החדש שלה – "ירושלים של זהב". מיד שלפה פנקס וכתבה לשיר בית נוסף לרגל איחוד העיר – "חזרנו אל בורות המים..."

עד היום נחשב השיר לאחד השיאים ביצירתה של נעמי שמר וגם לאחד הפזמונים הישראליים המפורסמים בעולם. בעבר אף עלתה הצעה (שנדחתה) להפוך אותו להמנון המדינה.

 

 

אוויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים