דף שיח: דונם פה ודונם שם

*תוכני הפעילות מיועדים לצורכי הדרכה והוראה בלבד, ואין לעשות בהם כל שימוש אחר מעבר לשימוש זה

• רחל שפירא מציגה את יכולתו המוגבלת של הפרט לחולל שינוי. האם אתם מסכימים עם אמירה זו?
• מהן מגבלות הכוח והיכולת של הפרט?
• מה עושה את ההבדל בין ה"אהבה האחת הקטנה" לבין היונה, הנשיקה, החיוך, הסנונית, הנדבה... שביכולתה להצליח לעשות נפלאות היכן שהאחרים נכשלו?
• האם אנו, "אנשים מהשורה", יכולים ליצור שינוי ולהוביל אותו? באילו תנאים?
• מהו מקור הוכח והעוצמה לחולל שינוי – אהבה, אמונה בדרך, אידאולוגיה, חוסר ברירה, תחושת צדק...?
• היזכרו בדוגמאות שעלו בסבב ההיכרות, מה היו מקור האנרגיה ותהליך העשייה של מובילי תהליכי שינוי שהצליחו או נכשלו?
• "פרוטת נדבה אחת אינה יכולה לנחם את העלוב" אל מול "כל פרוטה שנכנסה אדמה נגאלת": מה ההבדל בין הגישה של רחל שפירא לזאת של יהושע פרידמן? לאיזו גישה אתם מתחברים יותר?
• מה ערכה של "פרוטת נדבה אחת" לתורם, לנתרם, לחברה הסובבת?
• מה יקרה אם פרוטת הנדבה תישאר אחת ולא יצטרפו אליה פרוטות נוספות? האם עדיין יהיה ערך לעשייה ולמאמץ?
• מה תפקידה של האהבה האחת הקטנה במקרה זה?
• האם עשייה ונתינה בכמות, במידה וברמה שמתאימות לי מספיקה? מה יתרונותיה? איזו בעייתיות יכולה להיות בה?

גאולת הקרקעות שלשמה נוסדה קק"ל הייתה מבוססת על כך ש"כול יהודי יתרום כפי יכולתו" לקרן אחת משותפת. מפעל גיוס הכספים של קק"ל, שכלל איסוף פרוטה לפרוטה בקופסה הכחולה, באמצעות ספר הזהב ומפעל הבולים, היה בנוי כולו על נתינה קטנה של הרבה יחידים קטנים, טיפה לטיפה שהופכות לים, פרוטה לפרוטה שנאספו לכוח משותף שתודות לו התבצעה גאולת האדמות. אילו תועלות נוספות טמונות בשיטה זו?

לדף השיח להדפסה, לחצו כאן»