בניגוד למגוון האדיר של פרחים שאפשר לפגוש בטיול ביום, בטיול לילי יש מספר קטן יחסית של פרחים בולטים, וכדאי להכיר אותם, וגם את החרקים ופרוקי רגליים שנוכחותם בולטת בלילה
האם יש בקבוצה ילד או ילדה עם שם של פרח? (יסמין, ורד, שושנה, רקפת, סיגלית, נורית, נופר, לילך, לוטם, רותם, עירית, ועוד ועוד) אנחנו זקוקים לעזרתך. דמייני בבקשה את המצב הבא: את חייבת לגרום לאימא או לאבא להגיע אלייך, אבל את לא יכולה לזוז מהמקום ולא יכולה לקרוא להם. מה תעשי? ככל הנראה, במוקדם או במאוחר נגיע לרעיון כתיבת שלט.
זה בדיוק מה שעושים פרחים, הם "כותבים שלטים" כדי שחרקים יגיעו אליהם. החרקים לא קוראים שלטים עם מסר חכם בחרוזים, אלא רק מסרים מצוירים. לחרקים יש עוד שפה שהם מסוגלים לקרוא, וזו שפה שהיא סודית מפני בני האדם. (האם המבוגרים בקבוצה מבינים על איזו שפה מדובר?) שפת הריחות. לכן לפרחים הפורחים בלילה יש כמה מאפיינים:
הבולטים ביותר בפרחי הלילה באזורנו הם צלף קוצני, נר לילה חופי וחבצלת החוף. יש גם פרחים שלא סוגרים את עלי הכותרת בלילה כי הקור לא מפריע להם, כמו לוטם מרווני או מינים של ציפורנית, למשל. אלה כמובן מואבקים גם על ידי חרקים שהם פעילי יום, וגם על ידי רפרפים בלילה.
תנו לשני ילדים "פרחים" – דפים גזורים בצורה ובגודל של פרח (ראו הוראות הכנה למטה), בקצה מקל, דף לכל ילד, אחד אדום ואחד לבן. בקשו מהם להתרחק מעט. הקבוצה תגיד להם מתי כבר קשה לראות את ה"פרח" האדום.
הערת בטיחות: על המדריך להכיר היטב את השטח שבו הוא מפעיל את הילדים. הילדים שמתרחקים נשארים כל הזמן בקשר עין. יש לזכור שזה לא מבחן אומץ ועצמאות, אלא המחשה של נקודה מסוימת, ויש להגיד את זה במפורש.
לפני שנתאר כמה פרוקי רגליים שאפשר לראות בלילות, חשוב להבהיר: חרקים הם בעלי שש רגליים וארבע כנפיים. חיפושיות, פרפרים, נמלים, דבורים ועוד – כולם חרקים. "פרוקי רגליים" הוא, בדרך כלל, השם הנכון עבור בעל חיים שהציבור הרחב קורא לו "חרק", אך הוא אינו עונה להגדרה הזאת, כגון עכבישים, עקרבים, נדלים, רב-רגל וכך הלאה. הם יכולים להיות בעלי שש רגליים או יותר, בעלי שלד חיצוני (מעין קליפה. לא נדיר למצוא "קליפה" של חיפושית. המונח הזה לא נכון אך כאן הוא משמש להבהיר את הכוונה במונח שלד חיצוני.) השלד החיצוני הזה מכיל צורן במקום סידן, כמו אצל בעלי החוליות. כמו כן, אצל פרוקי רגליים, בניגוד לחסרי חוליות אחרים, הרגליים מחולקות לפרקים. מומלץ לקרוא את ההקדמה ל"מדריך החרקים בישראל ופרוקי רגליים" של פיני אמיתי, או את ההקדמה בכרך 1 או כרך 3 באנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ ישראל.
גחליליות: בעשורים האחרונים נעשו הגחליליות נפוצות פחות בארץ. הן נפגעות מהרס בתי הגידול שלהן, קיטוע של בתי גידול, שימוש בחומרי הדברה ומזיהום אור. גחליליות הן מין של חיפושית, לא גדולה ולא קטנה במיוחד, אורכן 2–2.5 ס"מ בסך הכל. המיוחד בהן הוא שהן מתקשרות ביניהן בעזרת איתותי אור. האור מופק בתהליך כימי שמתרחש באיבר מיוחד שנמצא צמוד למפרקי הבטן שלהן, בשליטתן כמובן: תערובת של שני חומרים נפגשת עם חמצן, וכך נוצר האור – באופן שונה, זה מעט מזכיר את הפעולה של סטיקלייט. חסר כיום מידע על כמות הגחליליות שהייתה בארץ בעבר, אך אין מחלוקת בין אנשי המדע, הטבע והמטיילים על כך שבעבר אפשר היה לראות גחליליות בתדירות הרבה יותר גבוהה מאשר כיום. אם תראו גחלילית מאירה בזמן סיור, אל תפריעו לה ואל תאירו לכיוונה. הגחליליות מרשימות מאוד כשהן מאירות, אך ללא האור הן נראות כמו חרק בינוני חום ופשוט, עם פיתול כלפי מטה בחלק האחורי של הבטן. חשוב לזכור שכמו בעלי חיים רבים, עם צמצום האוכלוסייה מצטמצמת גם התרומה שלהן למערכת האקולוגית – הן אוכלות מגוון של רכיכות וחרקים שקטנים מהן.
עשים: עשים ידועים בציבור הרחב כ"פרפרי לילה". זוהי הגדרה לא מדעית אך שימושית, וצריך להוסיף עליה פרט חשוב: בעוד פרפרים נחים כאשר הכנפיים שלהם סגורות כלפי מעלה, מעל לגוף, העשים נחים כאשר הכנפיים שלהם פרושות. למרביתם יש צבעי הסוואה מעולים, וקשה יהיה לזהות אותם כאשר הם עומדים על משטח שהם דומים לו. מצד שני, לעתים קרובות הם יעמדו, כנראה בטעות, על משטח שעליו אין להם הסוואה, וייטרפו במהירות. בסביבות עירוניות התופעה הזאת גרמה לשינוי מהיר בדגמי ההסוואה הנפוצים. בדומה לפרפרים הפעילים ביום, לעשים יש חדק ארוך, שאיתו הם מוצצים צוף מהפרחים הזמינים עבורם בלילה, וכך הם מאביקים אותם. כמו חרקים אחרים, גם הם סובלים מירידה בגודל האוכלוסייה בשל הרס בתי גידול ובשל שימוש בחומרי הדברה, וגם כאן – צמצום האוכלוסייה עלול לפגוע בחלקים שונים של המערכת האקולוגית.צרצריים: הצרצריים היא משפחה די גדולה של חרקים, שלהם ארבע רגלי הליכה ושתי רגליים שנועדו לקפיצה לגובה. את חברי המשפחה הזאת תשמעו כמעט בכל טיול בלילה, אך לא את חברות המשפחה – משום שרק הזכרים משמיעים קולות, בעזרת הכנפיים הקדמיות שלהם. מידע מדעי משעשע: תדירות הצרצור משתנה בהתאם למזג האוויר, כך שאם יש ברשותכם שעון ומחשבון ומעט סבלנות, תוכלו לגלות מהי הטמפרטורה באותו רגע בעזרת חוק דולבר: ספרו את הצרצורים בדקה, הוסיפו 30 ואז חלקו ב-7 ותקבלו את הטמפרטורה במעלות צלזיוס. (המעוניינים לספר למטיילים על כך יכולים לתאר את חייו של דולבר כחוקר. זהו סיפור מעט עצוב על חוקר וממציא שלא הצליח לקדם את המצאותיו.) הרגליים של הצרצריים גם משמשות אותם לשמיעה, משום שהראש שלהם קטן מדי, והמרחק בין האוזניים, אילו היו, לא היה מספיק כדי להבין מניין מגיעים צלילים.
עכבישאים: גם כאן מדובר על משפחה ענקית של פרוקי רגליים (לא חרקים!). לרובם יש ארס, אך מעטים מאוד מביניהם מסוכנים לאדם. אין בין העכבישאים צמחוני אחד לרפואה. חלק מהעכבישאים טווים קורים, ואותם תוכלו לראות בסיורים. מרבית העכבישאים לא ינשכו ולא יעקצו אדם שירים אותם בעדינות, אבל יש ביניהם כאלה שיעשו זאת ואף עלולים לגרום לנזק מסוים, ולכן מומלץ שלא להפריע להם.
כמו כל פרוקי הרגליים, גם העכבישאים סובלים מהרס בתי גידול ומחומרי הדברה, וגם להם יש תפקידים חשובים בקיומה של המערכת האקולוגית. בין העכבישאים בולטים בלילה במקומות רבים חברי משפחת הזאבניים. הזאבניים לא טווים קורים אלא מזנקים על הטרף שלהם, ומכאן שמם. גפי הפה שלהם (כליצרות) גדולים. בתוך העיניים יש להם מעין מחזירי אור, משום שהמבנה שלהן מותאם לראייה טובה בלילה. המשמעות מבחינת מדריך מטייל היא שאפשר למצוא אותם יחסית בקלות: מצמידים פנס לאף או למצח, ומסתכלים סביב. אם יש בסביבה זאבן, העיניים שלו יחזירו את האור ויסגירו אותו באופן הזה. (חשוב! לא מפריעים לזאבן, אלא רק מראים אותו, מסבירים בנוגע לאורח חייו בלי להרים אותו, וממשיכים הלאה!)