מבקשים מתנדב אמיץ שלא מפחד/ת ממבוכה קלה. המתנדב צריך להמחיש בתנועות את התיאור של המדריך, שלא אומר שמדובר בצבוע אלא רק מתאר אותו:
- הולך על ארבע.
- הכתפיים, החזה, הראש והרגליים הקדמיות, כולם מסיביים מאוד.
- הבטן, האגן והרגליים האחוריות, כולם קטנים, כך ש"החיה שלנו" נראית כאילו מסתכלת לשמים.
- חושף שיניים אם הוא מפחד, ואם הוא ממש מפחד הוא ישמיע קול שבין יבבה לצחוק.
בשלב הזה, שאלו את הקבוצה אם מישהו מזהה את בעל החיים המדובר, ואיך היו מגיבים לו פגשו אותו בחשיכה מוחלטת. רבים ודאי היו נבהלים ממפגש כזה, ואכן, הצבוע הוא בעל חיים שנקשרו סביבו אגדות רבות מאוד. זאב וילנאי בספרו "אגדה של מקום" מספר כי תושבי הארץ עד לפני כמאה שנה, יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד, האמינו שהצבוע מסוגל לכשף אדם שהוא פוגש בלילה באמצעות עמידה על רגליו האחוריות הדקיקות, וחבטות על החזה (כמו קינג-קונג בסרט). התוצאה של האמונות הללו הייתה נוראית עבור הצבועים. אנשי הארץ האמינו שפגיעה בצבוע היא מעשה טוב, וזאב וילנאי אפילו מספר על אדם בלוד שהיה גובה כסף עבור ה"זכות" לזרוק אבנים על צבוע שנתפס והוחזק בשרשרת ברזל.
אמונות דומות היו גם במקומות אחרים בעולם, והדברים הללו פגעו מאוד באוכלוסיית הצבועים. כיום, ברוב המדינות בהן יש מידע על מספר הצבועים, האוכלוסייה מוגדרת אוכלוסייה מאוימת (דרגה גבוהה יחסית של סכנת הכחדה באותו מקום). אם נזכור שהצבוע אוכל נבלות, כלומר, הוא, למעשה, הסניטר של הטבע, די ברור שפגיעה בצבועים עלולה לגרור נזקים לכלל המערכת האקולוגית.
זה מקום טוב לדון עם המשתתפים הצעירים יחסית מה ניתן ללמוד מהסיפור הזה. אם בכוונתכם לנהל שיחה כזאת, כדאי לתת לה "להתגלגל" ולא לנסות לכוון אותה למסקנה שאתם, כמדריכים, מעוניינים להעביר.
זכרו כי מפגש חד פעמי לא ישנה דפוסי חשיבה של המטיילים, אבל אם הקשבתם למה שהם אומרים, גדל הסיכוי שהם יחוו חוויה חיובית ויחזרו לצרוך עוד חוויות כאלה, ויהפכו לשותפים בשמירת הטבע בארץ.
למה העמוד הזה מתחיל ב"איך להדריך" ולא נגמר בשאלה הזאת כמו האחרים? מדריך צריך לגוון את הצורה בה הוא מעביר הדרכות, ואנחנו לא יכולים לדרוש את זה מכם אם לא, לכל הפחות, נחליף כאן את הסדר מפעם לפעם.