זיהום אור הוא תופעה שנמצאת בכל מקום בעולם המודרני. כולנו חשופים לזיהום אור באופן קבוע ולעיתים מבינים שאנחנו סובלים ממנו, ובכל זאת, לפעמים קשה להעביר למטיילים את הנושא, כי רוב האנשים תופסים זיהום כנזק, וקשה לנו להבין איך אור גורם נזק
בשנת 1930, האפיפיור דאז, פיוס ה-6, העביר את מצפה הכוכבים של רומא אל ארמון גנדולפו, משום שהוא לא הצליח לראות כוכבים, אחרי שהשמיים בעיר נעשו בהירים מדי. המצפה היה אז בן כ-140 שנה. חלפו עוד כ-40 שנה עד שהובן בקהילה המדעית שזיהום אור לא רק מפריע לאדם לצפות בכוכבים מהחצר האחורית (כיום, כשני שלישים מבני האדם בעולם לא ראו מעולם את שביל החלב), אלא גורם נזק ממשי לבריאות בני האדם והסביבה שבה הם חיים. התופעה הזו די בולטת בשטח. סביר להניח שאם תגיעו לנקודת תצפית בסיור שלכם, תוכלו להגיד משפט כמו "האורות שם זה היישוב X, והאורות האלה הם של היישוב Y". הנוכחות של אור בלילה ברורה מאוד למי שחווה מעט חושך.
נהוג לחלק את זיהום האור לשלושה סוגים: זוהר שמיים, אור פולשני ותאורת יתר.
זוהר שמיים הוא התופעה המוכרת לנו ממבט בשמי הלילה מעל עיר או מקום יישוב. השמיים ייראו לנו כתומים ו/או מוארים, משום שתאורת העיר חוזרת אלינו מהלחות ומחלקיקים שבאוויר; אור פולשני הוא אור שחודר לרשות הפרט באופן לא רצוי, כמו תאורת רחוב שחודרת לחדר שינה; תאורת יתר מתייחסת לעודף של אור שאין בו כל צורך, כמו שביל שמואר בתאורה חזקה באופן קבוע כאשר אפשר היה להסתפק בתאורה עדינה שתגיב לחיישן תנועה. יש המוסיפים לכך את המונחים "תאורה מעורבת" שהוא תרגום של "light clutter": יותר מדי סוגים וצבעים של אור, מיותר מדי כיוונים בו זמנית.
נהוג למדוד זיהום אור באמצעות סולם בורטל (Bortle), שמחלק את הזיהום לתשע רמות: רמה 1 מעידה על חושך מוחלט ורמה 9 היא המוארת ביותר. כדי לראות את שביל החלב, למשל, יש צורך להיות במקום שבו זיהום האור הוא ברמה 5 ומטה.
בקישור הזה יש מפה שמתעדכנת אחת לשנה, ונותנת מושג לגבי רמות זיהום האור במקומות שונים בעולם: https://www.lightpollutionmap.info/#google_vignette
(רובו של המידע שבמפה הזו ככל הנראה לא יפתיע מטיילים, אך בכל זאת יש בה גם כמה הפתעות, למשל, קל לשכוח בסיסי צבא אי שם בנגב; חלקים ממדבר שומרון ומדבר יהודה חשוכים מכפי שהיינו מצפים משום שבכפרים באזורים הללו תאורת הרחוב חלשה מאוד; באזור באר מילכה קיים זיהום אור משמעותי מאוד; בחרמון ובחלק מרמת הגולן יש כמה אזורים שבהם זיהום האור מאוד נמוך).
למרות שהמחקר בתחום זיהום האור מעט בוסרי, חברת נתיבי ישראל, למשל, מתכננת להשקיע עד 2028 כמה מאות מיליוני שקלים בצמצום זיהום אור, על ידי החלפת נורות, הנמכה של פטריות תאורה גבוהות (המוכרות לנו מכבישים ראשיים) והוספה של מחסום אור שימנע מהאור להגיע למרחק משמעותי מהכביש. כלומר, התאורה של הכבישים תאיר רק את הכביש ולא את השדה הסמוך; מרחק של 5–7 מטרים מהכביש ולא מרחק של 40–50 מטרים. בעקבות המהלך הזה, גם עיריות מסוימות מתחילות לצמצם את היקף התאורה המיותרת, עד כדי כך שייתכן שבעתיד נראה נוף מעט אחר כאשר נצפה על נוף לילי עירוני. ברמת האזרח הבודד, אפשר כיום להתקין חיישנים בתאורות שבגינה, כך שהאור יודלק רק כאשר יש בו צורך.
מחזור ציקרדי – זהו מחזור הורמונלי שמתרחש אצל בעלי חיים ובני אדם, ומתזמן את פעולות הגוף כגון ערות ושינה. הוא מבוסס על נוכחות של אור, בפרט אור כחול, כמו אור יום. שינוי במחזור הזה גורם לשינויים במצב הרוח, התיאבון ובעצם בכל ההתנהגות, כך שאם מדובר על מספרים גדולים של יצורים שחשופים לשינויים, זה יגרום לשינויים בכל מערכות היחסים בטבע – ביחס בין טורף לנטרף, בשיתופי פעולה – ולמעשה בכל פעולה של בעלי החיים.
דפניות – יצורים קטנטנים שאוכלים זואופלנקטון ואצות באגמים – יאכלו רק בלילה. מחקרים הראו ששינוי קל ביותר בתאורה של אגם, כמו למשל תאורה על טיילת סביב אגם, תגרום לדפניות שלא לאכול. עודף אצות עלול לגרום בסופו של דבר לירידה באיכות המים, מחסור בחמצן במים, ומוות של החי באותו אגם.
עטלפים – המדבירים של הטבע – משנים את ההתנהגות שלהם בגלל נוכחות של אור. זה עלול להגדיל באופן די משמעותי את כמות החרקים המעופפים (והמעקצצים) בלילה.
ציפורים - ציפורים שנודדות, מנווטות את דרכן בין היתר בעזרת כוכבים (בנוסף לכך, יש להן מנגנוני ניווט מרתקים, אבל זה לסיור אחר). זיהום אור מפריע להן מאוד.
הערכות של אחד מארגוני שמירת הטבע בארצות הברית מדברות על הרג של 4–5 מיליון ציפורים בשנה כתוצאה מהתנגשות בבניינים מוארים בלילה, וכאן מדובר על ציפורים שפעילות ביום, בדרך כלל.
צבי ים - האבקועים (צב שבקע) של צבי הים המפורסמים שלנו זקוקים לחשיכה כאשר הם בוקעים מהביצה. נצנוצי האור מהים הם הכלי שלהם לניווט ישירות אל המים. מחיר הטעות עבורם הוא ענק: אין להם יכולת לשרוד ביבשה, ואין להם כוח, רגע אחרי שבקעו מהביצה, לעשות דרך שאיננה ישירה אל המים. כלומר, מכונית עם אורות דולקים, שחונה בקרבת קן של צבת ים, עלולה להוביל למותם של האבקועים.
עכבישים – יש ביניהם כאלה שמסתדרים מצוין עם אור, ולכן טווים את הקורים שלהם דווקא על תאורת רחוב. התאורה מושכת את החרקים והעכביש שבע ומרוצה. אבל מצד שני יש כאלה שלא מסתדרים כל כך עם אור, והללו מתקשים יותר ויותר להסתדר בעולם שהולך ונעשה מואר יותר.
מה עושים? זה דווקא די פשוט. לא מאירים איפה שאין צורך, אם מאירים, מכוונים את התאורה למקום שרוצים להאיר, ודורשים ממתכנני ערים לעשות את אותו הדבר בכבישים וברחובות. אפשר להאיר את הרחוב בלי להאיר את השדה הסמוך, ואפשר להאיר את הבית בלי להאיר את הגינה.
כמטיילים, חשוב מאוד להשתמש בתאורה בחוכמה ובעדינות:
אם יצאנו בלילה כדי לחוות חוויה של טבע – הרי שהחושך הוא חלק מהחוויה. הקפדה על צמצום בשימוש באור יכולה להיות אמצעי ללמד את הצעירים על ביטחון עצמי ביכולות שהם לא מודעים לקיומן. בה בעת, זה גם אמצעי ללמד הרגלים של התחשבות בזולת, בין שאותו זולת הוא מטייל אחר ובין שהוא בעל חיים שעימו אנחנו חולקים את הטבע בזמן הטיול.