ציפורי שיר נודדות בלילה. הן נוחתות למנוחה מעט לפני אור ראשון, ומחפשות מקומות לאכול ולישון בהם בלי להיטרף. אף על פי שהן נודדות כבודדות, הן מעבירות ביניהן מידע וישנות יחד בקבוצות גדולות. בעונת הנדידה לא נדיר כלל לשמוע ציוצים שקטים או צקצוקים בכמות גדולה מאחד העצים, מעט אחרי אור אחרון
לא התבלבלנו. מכל בעלי החיים שיש להם נוכחות בשטח בלילה, ציפורי שיר הן המפתיעות ביותר.
לפני שנמשיך, חשוב לציין כמה נקודות לגבי נדידת ציפורים בכלל, וציפורי שיר בפרט. הנדידה הזאת היא אחת התופעות המסתוריות בטבע. משערים שהתחילה עם סוף תקופת הקרח האחרונה, לפני כ-15 אלף שנה. הגורם לנדידה הוא, ככל הנראה חיפוש אחר מזון: כאשר מספר שעות האור באירופה מתקצר, החרקים נעשים פחות פעילים, לציפורים יש פחות זמן למצוא לעצמן אוכל והן נאלצות לנדוד דרומה אל מקומות צפופים ומאתגרים יותר, שם יש מספיק שעות אור, כדי לאכול יותר. כאשר היום מתחיל להתארך, ציפורי השיר יכולות לעזוב את אפריקה הצפופה מבחינתן, ולשוב לאירופה – שם פחות צפוף והימים בקיץ יותר ארוכים. ב-20 השנים האחרונות נצפים שינויים בדפוסי נדידה של ציפורים ממינים מסוימים. ההשערה הרווחת היא שמדובר בתגובות להתחממות, אך זוהי עדיין השערה בלבד.
ציפורי שיר קטנות (חלקן שוקלות פחות מעשרה גרם, כגון שיחניות) נודדות לבד, בלילה, מעל האזורים הקרירים יחסית של הארץ. הסיבה לכך היא שבשל גודלן, הן נאלצות לעוף בתעופה אקטיבית. הן חייבות לנפנף בכנפיים כל הזמן, ולא יכולות לדאות כמו העופות הגדולים, שמעדיפים לנדוד ביום, מעל לאזורים החמים, וכך לנצל את התרמיקות, זרמי האוויר החם שעולים מהקרקע החל באמצע הבוקר. בנפנוף המהיר ציפורי השיר מפעילות את שרירי הכנף ללא הפוגה, ולכן מתחממות מאוד ומעדיפות לנדוד בלילה, ומעל אזורים קרירים.
משמעות נוספת שנגזרת מדרך הפעולה של ציפורי השיר היא רעב שאינו יודע שובע. ציפורי שיר קטנות אוכלות כמות עצומה של מזונות עתירי חלבון וקלוריות: פירות וחרקים. סבכיים מאוד אוהבים את פירות האשחר, למשל. שיחניות אוהבות את הכנימות, שאוהבות את עלי האשחר, ואם הבולבולים והשחרורים המקומיים לא חיסלו להן את פירות העוזרר – אז העץ ישרת את ציפורי השיר הנודדות כ"תחנת דלק" חשובה ביותר.
הן לא נודדות בקבוצות, והעובדה הזאת משאירה את עולם המדע עם השאלה הלא פתורה: איך ציפור בת שלושה-ארבעה חודשים יודעת להתעופף מהקן, למרחק של אלפי קילומטרים, ולהגיע למקום הנכון? ספר שיעזור למדריך לצבור ידע והבנה בנושא זה הוא "חיי הציפורים" של דיוויד אטנברו, המגיש ידע רב באופן ברור, שקל לזכור ולהפוך להדרכה פשוטה וברורה. בנוסף לכך, קהילות צפרות שונות בכל מקום בארץ שמחות לסייע לאנשים סקרנים, חדשים בתחום.
אפשר לשלב בהדרכה:
ילדים עד כיתה ד' – הדרכה תיאטרלית:
מהו המקום הכי רחוק שבו הייתם לבד ובני כמה הייתם? האם ההורים שלכם היו נותנים לכם ללכת לשם לבד כשהייתם בני שנה?
בואו נדבר על יצור שאני לא מגלה לכם מי הוא, אבל בגיל שלושה חודשים בלבד הוא יוצא לדרך ארוכה מאוד, ומגיע לארץ רחוקה שלא ראה מעולם. מנחשים מי זה?
מכאן המדריך משלב כמה פרטי מידע מעניינים, ו"זורם" אל תוך ההדרכה של הגדולים.
ילדים בכיתה ה' ומעלה:
איך הציפורים יודעות את הדרך? הן צריכות גם למצוא את הצפון! איך לדעתכם זה קורה?
ובכן, הציפורים כנראה משתמשות בכוכבים כדי לנווט, אבל הכלי הזה לבד אינו מספיק. משערים שסימנים ברורים על הקרקע מסייעים להן. אגמים, נהרות ורכסי הרים, כולם חרוטים אצלן בזיכרון מהנדידה הראשונה שלהן. קיימת תיאוריה שלפיה לציפורי שיר יש יכולת ממש לראות את הצפון, משום שיש להם מעין כתם בעיניים שזז ביחס לראש ונשאר בצפון. כיום מסתמן שהכלי הזה קיים רק אצל מעט מינים, ושאלת הניווט היא עדיין חידה מדעית מרתקת.