קולות בלילה

כאשר אנחנו לא רואים טוב, אנחנו מתייחסים ביתר רצינות לחוש השמיעה שלנו. אנשים כבדי ראייה או עיוורים, למשל, מתרגלים להקשיב באופן יותר מפורט לצלילים, ולאחר זמן מסוגלים לקלוט מידע קולי במהירות רבה יותר מאחרים ובווליום נמוך יותר לעומת אנשים רואים. לא כל המטיילים מכירים את הקולות האופייניים לבעלי החיים השונים, ויהיו מטיילים שייבהלו מהקולות של צרצר (אלה מטיילים נדירים יותר) או של ציפור קטנה כמו כֵּרְוָן (אלה פחות נדירים).

כדי להיות מסוגל להרגיע מטיילים שמפחדים מקולות ליליים המדריך חייב להכיר את הקולות הנפוצים באזור הטיול, בעונה ובשעה של הטיול. קולות פיצוץ ממחצבה רחוקה – על המדריך לדעת את שם המחצבה. אין באפשרותנו לתת כאן מיפוי של כל המחצבות בארץ, אך ריכזנו קישורים לקולות בעלי חיים שנשמעים בלילות:

כֵּרְוָן: הכרוון משמיע שני צלילים כמעט בכל קריאה. על פי רוב, הצליל השני גבוה מהראשון. כל קריאה נמשכת כשנייה אחת. לרוב לא תהיה קריאה בודדת. הכרוון אוהב חושך מוחלט, שוכן קרקע, ולכן אפשר לשמוע אותו באזורי שדות. הוא נוטה לזוז ממקום למקום בכל כמה שניות.

להאזנה לקולות כרוון»

בסרטו הבא ניתן לראות עד כמה הציפור הזאת קטנה ועדינה. הפער בין העדינות שלה לבין הקולות שהיא מפיקה, הוא אדיר. כאשר שומעים את הקולות, לא מכירים ונבהלים מהם – הפער הזה מודגש עוד יותר:

הצליל שמשמיע השעיר הוא צליל מונוטוני, קצר, די גבוה ביחס לקול שאנשים מצפים לשמוע מדורס לילה. הצליל חוזר על עצמו. השעיר לא ממהר לזוז ממקומו, ולעתים אפשר למצוא אותו בעזרת פנס, אף על פי שדבר כזה פוגע בו בסנוור קשה, שממנו ייקח לו זמן להתאושש. הוא אינו בררן באשר לחשיכה מוחלטת, עומד על עצים ומחפש משם טרף. 

הכתבה שבקישור, מ-YNET, לא מאוד מפרגנת לשעירים, שבני האדם השתלטו על ביתם, אבל ההקלטה שבה מצוינת ומתאימה ללמידה: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4972930,00.html

נדיר לשמוע אוח בסיורים עם מטיילים, משום שהוא די שקט ולא מאוד נפוץ. הקול מזכיר נביחה, אבל הצליל נקטע, בעוד שנביחה גוועת במהירות בסופה. שמו האנגלי והערבי נגזר מהקול שהוא משמיע: bubo bubo.

להאזנה לקולות אוח»

קולו של התן הוא כנראה הצליל הנפוץ ביותר בסיורים (למעשה, החרקים למיניהם משמיעים קולות הרבה יותר נפוצים, אבל מושכים הרבה פחות תשומת לב של מטיילים). הצליל הוא מעין יללה, שאליה יצטרפו כמעט מיד תנים נוספים, עד שיישמע "קונצרט" של תנים מכמה כיוונים.

בסרטון הבא ניתן לשמוע תנים שמייללים ליד העיר יהוד:

קולו של החזיר הוא מעין חרחור שמגיע מהאף – דומה מאוד לקול שאנשים חושבים שחזיר משמיע. בנוסף לקולות שחזיר משמיע, הוא גם לא הולך כל כך בשקט, כך שבשילוב בין ההליכה והקולות, קל יחסית לקלוט חזיר מתקרב (ולא להפריע לו).

בסרטון: חזירי בר בחיפה מתקרבים יותר מדי.

קולו של העטלף דומה מאוד לציוצים של ציפורים. בדרך כלל תשמעו צליל כזה במערה שבה חיים עטלפים, ולא בשטח פתוח בסיור.

מניפנית תשמיע מעין צקצוקים כדי לתקשר עם חברותיה. הקול לא מאוד חזק, אבל מאוד מובהק.

הצרצר קיבל את שמו מהקולות שהוא משמיע. קשה מאוד לתאר קולות בכתב, אצל הצרצר אולי זה יועיל אם נזכיר שהקולות מגיעים מהרגליים, שם יש לו מעין צורות של מסרקים שמתחככים זה בזה. יש מספר מיני צרצראים. אין צורך שהמדריך ידע להבדיל בין הקולות של כולם, אבל חשוב להכיר באופן כללי.

• להאזנה לבעלי החיים הליליים ולצפייה בהם בקובץ להדפסה, לחצו כאן»

• לתמונות של בעלי חיים ליליים, לחצו כאן»

1. בחלק גדול מהמקרים, תפקיד הקולות שמשמיעים בעלי חיים בלילה הוא למצוא אלה את אלה. אולם, השמעת קולות חושפת את המיקום ומייצרת סכנת טריפה, ועם זה צריך להתמודד. לכן מיני צרצרים מסוימים ישירו במקהלה, וכך הקבוצה מצמצמת את הסיכון של כל אחד מהפרטים להיטרף. קיימים בעלי חיים כמו הכרוון, שישמיעו קול ומיד ישנו מיקום. אחרים, כמו תנים וחזירים, פשוט לא חוששים מטורפים בטבע, ולכן ישמיעו קולות כאוות נפשם.
2. קולות של חרקים – לחרקים יש אתגר נוסף משום שהם קטנים. העובדה הזאת מייצרת כמה קשיים עיקריים. ראשית, הם מוגבלים במגוון הקולות שהם יכולים לייצר, משום שגוף קטן משמעו תיבת תהודה קטנה, ומשמעה קושי לייצר תדר נמוך. שנית, הנקבות צריכות לזהות מניין מגיע הקול של הזכר. אם היו להן אוזניים בשני צדי הראש – המרחק ביניהן היה קטן מדי והן לא היו יכולות לזהות את המיקום של הזכר. כל בעלי החיים מזהים מיקום של צליל לפי ההבדל בצליל בין שתי האוזניים, דבר שלא מתאים לבעל חיים קטן כמו חרק. לכן איברי השמיעה של חלק מבני משפחת הצרצריים נמצאים ברגליים!
   

הקבוצה צריכה להיות במצב שנוח לה פיזית – לשבת במקום נוח ובצורה נוחה, או לעמוד במקום נעים ולא צפוף. חברי הקבוצה מבינים בערך איפה הם ומה מתרחש סביבם, הם כבר שמעו מעט את המדריך וסומכים עליו מספיק כדי לעצום עיניים, להתרכז בחוש השמיעה, ולתת למדריך להגיד להם מתי לפקוח עיניים. היכולת של רוב האנשים לקלוט רחשים משתפרת אם נותנים לזה זמן. כלומר, אם תיתנו לקבוצה 15-10 שניות להקשיב ותשאלו מה הם שמעו, תקבלו כנראה תשובות כלליות מאוד. אם תיתנו מיד אחר כך 40-30 שניות נוספות, כבר תקבלו תשובות ברורות הרבה יותר, ממוקדות. חלק מהמשתתפים יוכלו להצביע על הכיוון שממנו מגיעים הקולות שהם שמעו, ורבים יוכלו לתאר אותם או לחקות אותם בצורה די טובה.

1. הימנעו ככל יכולתכם מגלישה מידית לתוך הרצאה על קולות בלילה, ותנו לחברי הקבוצה לשוחח מעט בינם לבין עצמם על מה ששמעו. את ההרצאה הקצרה שתכננתם תוכלו לתת גם כעבור דקה או שתיים, אחרי שחברי הקבוצה עיבדו מעט את החוויה.
2. אם יש בקבוצה אנשים שמפחדים, ייתכן שהתשובות שתיתנו לשאלה "מה זה היה?" ירגיעו אותם, אבל חבר או בן משפחה קרוב יעשה כנראה עבודה טובה יותר. עודדו את החבר או בן המשפחה להרגיע, במקום להיכנס לתפקיד ההרגעה על חשבון ההדרכה וההובלה של הקבוצה.
3. אתם לא צריכים לנסות לחקות את קולות בעלי החיים. אפשר להכין אותם מראש בטלפון ולהשמיע את הקולות, ואפשר גם להסתמך על מה ששומעים בשטח.