מקור ותפוצה

המין "זית אירופאי" שאנו מגדלים היום הוא זן מתורבת של זית בר אירופאי, שבויית בתקופה הכלקוליתית, לפני כ-4,000 שנה
קיימים מספר הבדלים בין העץ המתורבת לעץ הבר: הפרי והגרעין של עץ הבר קטנים יותר, תפוקת השמן מועטה יותר והעץ נמוך, סבוך וקוצני יותר ביחס לעץ המתורבת.
 
בכרמל עדיין אפשר למצוא עצי בר של הזית.
 
מקור הזית הוא במזרח התיכון ותהליך הביות נעשה באזורנו בתקופה הכלקוליתית (4,000 לפני הספירה).
 
כיום תפוצת הזית רחבה ביותר, וניתן למצוא אותו אף ביבשות אמריקה ואוסטרליה, אך עיקר הגידול הוא באגן הים התיכון. המדינות המובילות בגידולי זית הן יוון, פורטוגל, איטליה, ספרד, טורקיה, סוריה, מרוקו ותוניסיה.
 
קיימות מספר שיטות לריבוי הזית:
  1. זריעת זרעים (גרעיני הפרי)
  2. שתילת ייחורים
  3. שתילת "גרופיות" – ענפים היוצאים מבסיס הגזע. אלה קרויים בפי החקלאים "חזירים".
עץ זית בעל מבנה חלול אופייני. צילום: Valter Cirillo, Pixabay
עץ זית בעל מבנה חלול אופייני. צילום: Valter Cirillo, Pixabay