"מפגש השבטים" שמתאר בן גוריון ו"נאום השבטים" של הנשיא ריבלין מבטאים את המאפיין המשמעותי ביותר של החברה הישראלית מראשיתה: חברה מרובת קבוצות, הנבדלות זו מזו בהיבטים רבים – הלאומי, הדתי, העדתי, האידיאולוגי, המעמדי, הגיאוגרפי ... חברה המורכבת משסעים בין קבוצות שביניהן קיימים מתחים ומחלוקות.
"אנשים שהאידיאל החברתי שלהם הוא כזה ואנשים שהאידיאל החברתי שלהם הוא ההיפך מזה, כולם יכולים בפוטנציה להפרות זה את זה...תרבות עשויה לפרוח דווקא במקום שיש מפגש של ניגודים, של מתחים, של שונויות, של מוזרויות"
בהנחה שבכוחו של קירוב בין האוכלוסיות השונות, המגוונות ולעיתים אף מנוגדות להעצים ולחזק את החברה הישראלית, מה עלינו לעשות כדי לחזק את הלכידות החברתית בישראל?
“מדינה לא יכולה להיות חזקה לאורך זמן מהמארג החברתי המרכיב אותה. ואכן לישראל הישגים מרשימים במגוון תחומם חשובים: כלכלה, טכנולוגיה, ביטחון, בריאות ועוד, אך היא משתרכת הרחק מאחורי מדינות אחרות בכל הנוגע לבניין חברה איתנה בעלת לכידות חברתית גבוהה.... אין ספק כי קיים צורך דחוף לשינויים חיוביים בהתמודדות עם האתגרים המשמעותיים העומדים לפתחה של החברה הישראלית. להתמודדות זאת יש להקצות עדיפות הנובעת משיקולים מוסריים ומעשיים כאחד, שכן ישראל חייבת להצטיין בבניין החברה לפחות כפי שהיא הצטיינה בבניין המדינה..."