ד"ר עמרי בונה, המדען הראשי, מינהל פיתוח הקרקע
היערות הנטועים בישראל הם כיום רב-שימושיים ומיועדים בעיקר לאספקת שירותים אקולוגיים. הייעור בישראל, אשר החל לפני מאה שנה על ידי קרן קימת לישראל (קק''ל), היה מאופיין בימיו הראשונים, בהתאם לגישת הייעור ה"קלאסית", בנטיעות צפופות של מינים מחטניים, בעיקר אורן ירושלים (Pinus halepensis). ביקורת על גישת ייעור זו נשמעה כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת על ידי מספר יערנים, אקולוגים ואנשי סביבה, אשר סברו שצריך לנטוע בעיקר מינים של רחבי עלים טבעיים, להגדיל את מרחקי הנטיעה וכן את המרחק בין העצים ביער הבוגר באמצעות דילולים בעוצמה גבוהה.
גיוון של הרכב המינים המחטניים בנטיעות הקק"ל החל למעשה כבר בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת, ולקראת סוף שנות ה-80 נוספו באופן משמעותי גם מינים של רחבי עלים טבעיים להרכב המינים בנטיעות היערניות. השינוי הזה נבע במידה רבה מהתמותה הרבה של עצי אורן ירושלים, ירושלים, מין הייעור העיקרי עד אז, שיוחסה להתקפת המצוקוקוס הא"י (Matsucoccus josephi ). כמו כן, בחלק מהיערות שניטעו בצפיפות רבה בוצעו, בניגוד למקובל לפני כן, דילולים חריפים.
שינויים אלה בממשק היער, שהונהגו בצורה מעשית ביערות רבים, קיבלו אישור רשמי רק בשנת 1990 , כאשר קק"ל פרסמה תכנית ניהול מעודכנת ליערות הנטועים בישראל. כחלק מהמדיניות החדשה, הומלץ לנטוע ולטפח יער רב-מיני, שבו היה משקל חשוב למיני החורש הטבעי, ולהפחית במידה רבה את צפיפות היער כבר משלב הנטיעה. כל זאת, במטרה ליצור יער בעל כושר עמידות גבוה יחסית לעקות ביוטיות ואביוטיות, ויכולת התאוששות טובה יותר לאחר הפרעות, כגון בצורת, שרפות ומזיקים.
בשנת 1995 אושרה תכנית המתאר ליער וייעור (תמ"א 22) , אשר מלבד יערות נטועים, המהווים 42% משטחה, מתייחסת לבתי גידול מגוונים, חורשים מפותחים, גריגות ובתות של שיחים ועשבוניים. האתגרים שעמדו בפני קק"ל עם אישור התכנית היו מעבר מניהול יער נטוע וחורש מפותח בלבד לניהול של שטחים פתוחים, והצורך לפתח שיטות חדשות לשיקום ולנטיעה של מינים טבעיים של רחבי עלים.
בשנת 2007 אישר דירקטוריון קק"ל מדיניות של ייעור ופיתוח ברי-קיימא, אשר העמיד בפני יערני קק"ל את האתגר של יצירת דור שני של יערות מעורבים רב-גיליים, תוך כדי עידוד מינים ותהליכים טבעיים.
בשנת 2012 התעדכנה מדיניות הייעור, עם פרסום תורת ניהול היער, אשר המליצה לעודד את המורכבות והכתמיות במבנה היער. צפיפות הנטיעה וצפיפות היער בגילים השונים הופחתה בכ-25% נוספים ביחס לתכנית של 1990 .
להורדת המאמר »