דניאל בן סימון, תחום הנדסת הצומח, אגף משאבי סביבה, שה"מ, משרד החקלאות
לאילנות בוגרים, שהגיעו לממדים גדולים לאחר עשרות שנות חיים, יש חשיבות עצומה לסביבה בכלל, ולחברה האנושית בפרט. הם מספקים הגנה בפני קרינת UV, מסייעים למניעת הצפות, ממתנים את השפעות האקלים בסביבה העירונית, סופגים מזהמים מהאוויר, משפרים את איכות הקרקע, מעצימים קשב, ריכוז וכן רווחה נפשית, ואף מעודדים פעילות גופנית. האילנות מפחיתים גורמי סיכון בריאותיים וחברתיים ומגבירים יתרונות כלכליים בסביבתם. ככל שגילם וגודלם עולים, מתרבים גם יתרונותיהם. לפיכך, כשאילנות בוגרים נפגעים ואובדים, גם הקהילה
האנושית וסביבתה מפסידות.
למינים פולשים השפעה שלילית חמורה על האילנות בתחום האורבני כבר כיום. אולם הפגיעה העיקרית בבוגרים היא אנתרופוגנית ונגרמת בעיקר כתוצאה מחוסר הבנה בדבר חשיבותם, מתעדוף נמוך, מחוסר תשומת לב ומהשקעה מועטה בהם, במיוחד בסביבה שבה הפיתוח מואץ. השפעתם של חרקים מזיקים וגורמים מחוללי מחלות על האילן מחמירה מאוד כאשר בריאותו וחיוניותו ירודות. בריאות האילן נפגעת קשות כתוצאה מפעולות ממשק שגויות; מהיעדר פיקוח מקצועי; מהזנחת תחזוקתו ותנאי מחייתו.
יש נטייה נפוצה להתעלם מאירועי עקה חריפים (כמו חיתוך שורשים) או מרצף עקות ממושך (לדוגמה יובש), הגורמים לפגיעה ולהחלשת האילן. במקרים רבים החרק או גורם המחלה הם רק תסמין מאוחר למצב הירוד של האילן, ולמרות זאת הם נתפסים כ'חשוד המידי' שמחולל את הנזק. טעות נפוצה וקשה נוספת היא נקיטת הגישה שלפיה הזנחה או תמותת אילנות בוגרים אינה אבדה גדולה, מתוך מחשבה שניתן להחליפם בקלות בשתילות חדשות. זוהי גישה מסוכנת והרסנית.
קיים ידע אילנאי רב ועדכני לטיפול מוכוון לחיזוק בריאותם וחיוניותם של האילנות. העיקרון הבסיסי הוא שימור הקיים והגנה על הבוגרים. עיקרון זה כולל גם: 1. תיעוד של מיפוי ותחזוקת כלל האילנות; 2. שמירה מחמירה על סביבת הקרקע־שורש: מניעת חיתוך שורשים, הידוק, הרעלת הקרקע, שינוי מפלס גובה הקרקע והבטחת השקיה נאותה; 3. הקפדה על צוואר שורש (בסיס הגזע) מאוורר, חופשי וגלוי; 4. תהליך גיזום סדיר ומתוכנן משלב החיים הצעיר ומניעת גיזומים תגובתיים ושאינם מקצועיים; לא לאפשר קיצוץ נפח עלווה גדול או כריתת ענפים שקוטרם גדול ועוד; 5. הימנעות מפעולות שגויות, כמו מילוי חללים, שרפה וחפירה בריקבון; 6. נקיטת גישה ספקנית וזהירה וקפדנית בכל הקשור להחלטה וביצוע של שתילות חדשות.
קו הגנה מרכזי בהתמודדות עם סכנת המינים הפולשים הוא שמירה על בריאותם התקינה של האילנות הבוגרים, המבטיחה את חיוניות מערכות ההגנה שלהם.