צאו מהבית: מסלולי טיולים בחורף עם פריחות מדהימות

מועד פריחה: פברואר-אפריל

חלבלוב מגובשש אולי אינו מוכר לרבים בשמו, אבל הוא נפוץ בהרי הגליל, בכרמל ובהרי יהודה. כדאי להכיר את השיחים הכדוריים והיפים (לדעתנו), הצובעים בצהוב זוהר את החורף והאביב ומאדימים לקראת הקיץ, כאשר השיח מחליט להיאבק בחום וביובש ולהשיר את עליו.

בעורקי החלבלוב זורם שרף לבן, המזכיר בצבעו חלב ומכאן שמו. זהו נוזל רעיל. מי שקוטף ענף מהצמח ובא במגע עם המיץ החלבי, מוטב שירחץ את ידיו. כדאי להתקרב אל הפרחים המעניינים לשיעור קצר בבוטניקה. מה שנראה כפרח בודד הוא קיבוץ של כמה פרחים יחדיו, מוקפים עלים שיוצרים מבנה של גביע. סתם, שתדעו.

מועד פריחה: מארס-מאי

שני אחים תאומים אלה, נמנים עם תכשיטי החורש שלנו. לשניהם פרחים גדולים ופרושים לרווחה - הלוטם המרווני פורח בלבן ואילו אחיו השעיר בסגול. מקבץ אבקנים בצבע צהוב, במרכז כל פרח, משלים את התמונה היפה. ותיקי הארץ אולי עוד זוכרים את כינויים העממי "ורד ההרים". שני מיני הלוטם נפוצים מאוד, בעיקר בחורשים הפתוחים. 

כאשר פוצעים את ראשי הענפים של הלוטם, מופרש ממנו שרף דביק, שנחשב בימי קדם סם מרפא. אולי זהו הלוט שנזכר במקרא. הרופא היווני דיוסקורידס, שחי במאה ה-1 לספירה, כתב שהיוונים נהגו לשלח את העזים שלהם בשדה שבו צומח לוטם ובערב לאסוף את השרף שנדבק בזקניהם. סיפור יפה. כל מה שנשאר לברר אם הוא גם נכון.

מועד פריחה: סוף פברואר – אמצע מארס

אירוס הנגב הוא מהפרחים המפוארים של ארצנו. הפרח אמנם קטן במעט מקרוביו, השייכים לקבוצת "אירוס ההיכל", אך הוא יודע לפצות על כך בפרח בצבע סגול עמוק, שקוטרו כ-6 ס"מ. ב דרך השדות תוכלו למצוא כמה ריכוזים יפים של הפרח, ממש בצד הדרך (יש שילוט).

אירוס הנגב צומח בחולות הנגב המערבי והוא בלעדי לאזור זה ולחולות צפון סיני. כמוהו כשאר בני קבוצתו, גם הוא נדיר ומובן שאין לפגוע בו שכל צורה שהיא וגם לא לאסוף את זרעיו.

מועד פריחה: פברואר-תחילת מארס

אירוס הארגמן נמנה עם קבוצות אירוסי ההיכל, המתפארים בפרחים גדולים ומרהיבי עין. הוא צומח בקרקעות החמרה הקלות של מישור החוף ולא בשום מקום אחר בעולם. צבע הפרחים, שקוטרם כ-8 ס"מ, ארגמן בדרך כלל, אך פה ושם אפשר למצוא גם פרחים בצבע צהוב. כמו שאר חברי הקבוצה, סידור ששת עלי העטיף יוצר חלל סגור ומוגן, שבו מוצאים זכרים של דבורי בר מקלט לילה חמים ונוח ולאות תודה הם מאביקים את הפרחים.

שם הסוג אירוס נגזר מהאלה היוונית איריס, אלת הקשת בענן. השם הזה בא לידי ביטוי גם בעברית: קשתית הוא האיבר המקיף את אישון העין, ואנו מוצאים אותו בשלל צבעים וגוונים.

מועד פריחה: דצמבר-פברואר

על פי שירי הילדים – פריחת השקד נמצאת בשיאה בט"ו בשבט. זה לא רחוק מן האמת, אבל תמיד מוצאים לא מעט פוחזים שמקדימים את פריחתם ומבשרים, מוקדם מדי, על בוא החג. כך או אחרת, אי אפשר להתעלם משקד פורח. העץ פורח לפני שהוא מלבלב ולובש שמלת כלה לבנה-רודה ומרהיבת עין.

השקד הוא מעצי הפרי הוותיקים בארץ. שרידי עץ וקליפות שקד התגלו בחפירות יריחו בשכבות מהתקופה הניאוליתית (8,000 לפנה"ס) והעץ נזכר פעמים אחדות בתנ"ך. בראשית המאה העשרים התפשט גידול עצי השקד במגזר היהודי ובמגזר הערבי גם יחד. המגדלים ידעו להעריך את דרישותיו הצנועות של העץ, המסתפק בכמויות מעטות של מים ואינו מתאונן גם כאשר מגדלים אותו בקרקע גירית. 

מועד פריחה: פברואר-מארס

תורמוס ההרים הוא צמח חד-שנתי, מהמעטים בישראל שניחנו בצבע כחול. לא זו בלבד, הפרח הכחול מתהדר גם בפס לבן במפרשו, שמשנה את צבעו לאדום עם ההתבגרות, אות וסימן לחרקים המאביקים שאצלו כבר לא ימצאו צוף ואבקה ומוטב להם לבקר בפרח צעיר, לתועלת כל הצדדים. 

תורמוס ההרים הוא הצמח החד-שנתי המייצר את הזרעים הגדולים ביותר בישראל, אך הם רעילים. ישנים מינים של תורמוס שזרעיהם נאכלים, אך רק לאחר שנשלקו היטב פעם ופעמיים במים רותחים. בעבר זרעו את התורמוס כ"זבל ירוק", משום שהוא מעשיר את הקרקע בחנקן. ייתכן שחלק מאוכלוסיות אלה שרדו ואנו מתייחסים אליהם עתה כצמחי בר.

מועד פריחה: מארס

אירוס שחום הוא מהפרחים היפים של הנגב. כמו שאר חבריו לקבוצת "אירוסי ההיכל" המפורסמת, גם האירוס הזה מצמיח פרחים גדולים ומרהיבים, והוא צובע אותם בצבע ארגמן כהה, מתקרב לשחור, אם כי לעיתים מוצאים אוכלוסיות בהירות יותר, על הספקטרום המוביל לצהוב.

אירוס שחום הוא צמח אנדמי לארץ ישראל, כולל עבר הירדן, ותפוצתו רחבה יחסית. הוא נמצא בגלעד ובדרום הגולן, במדבר שומרון ובצפון הנגב. בוטנאים צרי עין מציעים לכלול אותו, את אירוס הגלבוע ואת אירוס ירוחם במין אחד. מכיוון שאנחנו, כחובבי מינים אנדמיים, נמצאים בניגוד עניינים איתם, אנחנו מנועים מלהגיב.

על המקום

יער קהילתי דודאים נמצא מצפון לשכונת רמות בבאר שבע. ליד בריכת המים הגדולה של מקורות יש נקודת תצפית יפה על מרחבי הנגב. בימים אלה מתכננים את סימונו של שביל העובר בין בורות  מים קדומים, שרידים של בתי חווה מהתקופה הביזנטית ושרידי בית ארבעה מרחבים מהתקופה הישראלית הקדומה, שהועבר לכאן כדי לשמרו. כניסה מרחבת חניה גדולה, מצפון למעגל התנועה של מפגש שדרות צה"ל עם שדרות לוי אשכול. 

יער דודאים

מועד פריחה: דצמבר-מרץ

הרקפת מפורסמת ביופייה, אבל הגיע הזמן לומר משהו גם על אופייה. הפרח האהוב מסוגל לצומח בתנאים קשים, מבלי לבקש שום הנחת סלב. יש רקפות שצומחות בגבול המדבר ויש כאלה שמבצבצות מתוך סדר סלע, כמעט ללא אדמה. יופיו של הפרח מקורו בצורה המיוחדת שלו. הפתח של הפרח כפוף כלפי מטה אבל בה בשעה הוא מקפל את עלי הכותרת שלו כלפי מעלה. זוהי תופעה נדירה. הרקפת יודעת את זה ולכן היא מסמנת את הדרך לחרקים שבאים להאביק אותה. פתח הפרק כהה יותר משאר חלקיו. 
דבר נוסף שמייחד את הרקפת הוא משך הפריחה הארוך. פרח בודד יכול לחיות עד שלושה שבועות והרקפות שצומחות בתנאי יובש עשויים להתחיל לפרוח כבר באוקטובר.

מועד פריחה: פברואר

שקד קטן עלים הוא עץ קטן. ברוב ימות השנה הוא אינו מותיר בנו רושם רב, אך פריחתו השופעת היא חגיגה לחובבי הטבע. הפריחה מרשימה בעיקר משום שהפרחים מקדימים את העלים, ואין שום צבע שמתחרה בשמלה הכלה הלבנה-ורודה שהעץ לובש.

שקד קטן עלים צומח בספר הים התיכון, כלומר, בעיקר במזרח הגליל ובמדבר שומרון. הזרעים קטנים ומרים, בגלל ריכוז גבוה של החומר שממנו מכינים את הרעל ציאניד. בקצרה, לראותם בלבד. תוכלו לגלות את העץ היפהפה בכל פינה תוך כדי נסיעה בין מושב רמות נפתלי, קיבוץ מלכיה ומושב דישון.