אם נתמקד בחי ובצומח ביער, האם זכורות לך תקופות של מהפכות תפיסתיות, או לפחות שינויים, בעמדות קק"ל?
"במגוון התפקידים שמילאתי בקק"ל הייתי שותף למהפכות מחשבתיות הן בתחום המקצועי והן בתחום הארגוני. ב-1990 הייתי שותף לצוות שניסח את תורת הייעור החדשה אז, שהפכה את היערות שלנו מיערות חד מיניים וצפופים ליערות בעלי מגוון מינים המותאמים יותר לסביבת גידולם ולכן הם גם בני קיימא".
כיצד משתלבים בעלי חיים כמו צבאים, שועלים, צבים, צבועים ובעלי כנף במערך היערות והשטחים הפתוחים הקשורים גם לקק"ל, ואיך מבטיחים בקק"ל שבעתיד נראה אותם יותר?
"השינוי התפיסתי לגבי אופן ניהול היערות והשטחים הפתוחים הקצה מקום למכלול הערכים ביער: עצים, שיחים, פרחים, בעלי חיים, ציפורים, פרפרים, שרידים ארכיאולוגיים, מעיינות ועוד. לשמחתנו, היערות שלנו הפכו לבית גידול חשוב לבעלי חיים רבים. הדוגמה הטובה ביותר היא אולי התרחבות הקינון של עופות דורסים, כמו חיוויאי הנחשים, עקב עיטי, נץ מצוי, ינשופים ואחרים ביערות שלנו, דבר המעיד על החשיבות הגוברת של היערות והחורשים בפסיפס הנופי והאקולוגי בארצנו.
יש כאלו שחושבים שהיערות הם לא יותר ממקום לפיקניק ועצים נטועים. מה קק"ל עושה כדי לשנות את התפיסה הזאת?
"בתחילת שנות האלפיים קק"ל הפכה לגורם מרכזי המעצב את תרבות הנופש והפנאי בשטחים הפתוחים בישראל, באמצעות פיתוח פארקים יערניים שחוצים דרכי נוף ושבילי אופניים ולאורכם מצפורים וחניונים. באותה תקופה גם ביצענו את פריצת הדרך בתחום שיקום הנחלים, באמצעות הפיכתם למסדרונות אקולוגיים וכיעד לנופש ופנאי.
בשנים האחרונות הדגש הוא על פיתוח הראות הירוקות באזורים העירוניים באמצעות פיתוח פארקים ותכנית הפעולה של יער וקהילה, הקוראת לתושבים להשתתף באופן פעיל בניהול ובטיפוח היערות הסמוכים למקום מגוריהם".