היא רוב הזמן נמצאת בשטח, כשאפשר מצטרפת אליה הכלבה לילי, היא מנהלת 50 אלף דונם של יערות בצנטרום של המדינה ומקבלת השראה בעבודתה מהיערות באיטליה. קבלו ראיון אישי עם היערנית נורית היבשר
שם מלא: נורית היבשרגיל: 33מצב משפחתי: נשואה + כלבה וחתולמגורים: רמת גןעץ אהוב: ברוש מצוי, "גם בודד וגם חלק מקבוצה"שיח אהוב: אשחר, "אפשר לנשנש פירות"יער מרגש: יערות הגשם בברזילתפקיד בקק"ל: מנהלת גוש יערות בן שמן ופארק איילוןהאתגר : לפתח יערות צעירים שיתחדשו לבד
אם אתם לא טיפוסים סבלניים, כנראה יערנות פחות מתאימה לכם כמקצוע לחיים. זה לא המקרה של נורית היבשר, מנהלת גוש יערות בן שמן ופארק איילון זה שלוש שנים, שעוסקת שנים רבות בתחום. בילדותה היא אמנם התחפשה לעץ, כיפה אדומה ופטריית כובע, אבל רק בבגרותה הבינה מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה. נורית בעלת תואר ראשון מהפקולטה לחקלאות ברחובות, שם למדה קורס שנקרא "גידול והכרה של עצי יער'", מה שחידד לה שזהו ייעודה האמיתי בחיים. ולכן לא פלא כי התואר השני שלה הוא בתחום אקולוגיה של היער, שאותו עשתה במסגרת תכנית משותפת של קק"ל והאוניברסיטה העברית.עבודת המחקר של נורית עסקה בשריפה שפרצה ביער ביריה בתקופת מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 ושיקומו. "שש שנים אחרי השריפה כבר ראו יער צעיר ונוף מלא צפיפות", היא מספרת בהתלהבות. "קק"ל שתלה עצים רחבי עלים כמו אלה, כליל החורש, שקד ואלות כדי לגוון את עצי האורן שמתחדשים לבד".
מי שלא ממש הבין את המשפט האחרון לגבי העצים שמתחדשים לבד, מוזמן לקרוא את ההסבר המלומד מפי היערנית: "כאשר מדובר בשיקום יערות צריך לתת לטבע לעשות את שלו ולא להתערב מיד בשטח אחרי השריפה. בחום של 700-600 מעלות, כפי שקורה בעת שריפה, אצטרובלים נפתחים וצומחים ספונטנית".אז אחרי שהבנו את זה, הבה נתקדם בשיעור שיקום יער אחרי שריפה. "לאחר השריפה צריך להמתין ולראות מה מתחדש לבד, לערוך בדיקה של כמויות עצים מתחדשים וצפיפות, ורק לאחר מכן ניתן לאמוד איזו התערבות נדרשת", מספרת נורית על התהליך. "ייתכנו מצבים שבהם רוצים לגוון את היער ולהוסיף עצי חורש כדי שלא יהיה רק יער אורנים, אז מבצעים נטיעות בהתאם לתכנית".יש לקחת בחשבון שלשריפה ישנם הרבה היבטים שליליים, בעיקר בשל העובדה שהיא הורסת סביבה אקולוגית שנבנתה במשך עשרות שנים. "עם זאת, שריפה זו גם הזדמנות", מפתיעה נורית. "ניתן לגוון, להעשיר צמחייה, ליצור נישות פתוחות, לאפשר מעבר לבעלי חיים כמו צבאים, שועלים, זאבים וחזירי בר, לדאוג לאזורי מרעה עשבוניים ולעשות את המרב כדי לגוון את בתי הגידול של בעלי חיים ועופות".
נורית אוהבת לטייל בעולם ולראות, איך לא, יערות. ומה הכי הרשים אותה? יערות הגשם בברזיל, אולי כי הם כל כך שונים מהמערכת שיש אצלנו. מאיפה היא בכל זאת מקבלת השראה לעבודתה בתכנון ושיקום יערות? מאיטליה."באיטליה ישנם יערות יפים באזור ים תיכוני שמזכירים את היערות שלנו, ומשם אני לוקחת השראה", היא מספרת, ומרחיבה: "אלה יערות עם מגוון רב-שכבתי, בשכבה הגבוהה נמצא אורן הצנובר, שידוע גם בשם אורן הגליל או אורן הסלע, עצי מחט גבוהים, השכבה מתחת כוללת עצי אלון ואלה ושיחים מטפסים".מי שביקר לאחרונה במי ממדינות הים התיכון והרגיש בבית, יבין עכשיו שזה לא היה במקרה. נורית מסבירה: "חשוב לזכור שישראל היא חלק מחגורה ים תיכונית ואנחנו לא המצאנו יותר מדי גלגלים. אנחנו פועלים לפי נורמות ייעור מקובלות לאזור, בדיוק כמו בספרד, קפריסין ויוון, המבוססות על מחקר ומתאימות לתנאים המקומיים ולאקלים".
במהלך יום העבודה נורית מבלה 75% מזמנה בשטח, ורק 25% מזמנה במשרד. היא אוהבת להשקיע ביער ולטייל בו, ואם זה מסתדר לה, אז כלבתה האהובה לילי מצטרפת אליה לעבודה. את לילי אימצה לפני שלוש שנים מכלבייה, כיום היא בת שבע, חברה נאמנה ובת לוויה כאשר הדבר מתאפשר.בתום יום העבודה נורית חוזרת לביתה ברמת גן. כן כן, ילדת הטבע חיה בעיר, אבל יש לה הסבר לא רע לזה: "אני אוהבת לשלב עולמות. אני במקור תל אביבית ויש קסם בלחיות במקום שאפשר ללכת בו לכל מקום ברגל, אני כל היום ביער ויש לו את הקסם שלו".רגע לפני שנפרדים יש לנורית היערנית מסר חשוב מאוד לילדים ולבני הנוער: "בואו ליער, תטיילו, תחוו את היער ביום ובלילה, תגלו עולם מרתק ומסקרן, תיהנו מהטבע. אבל אל תשכחו שהיער הוא הבית של בעלי חיים וציפורים, וכמוכם עוד אנשים מגיעים ליהנות ביער. חשוב מאוד לשמור על הניקיון ביער ולפנות את האשפה בצאתכם מהיער, אחרת נגרם נזק גדול לבעלי החיים ולנו".