באמצע הסופה האחרונה, שהשתוללה לפני כמה שבועות, התעורר שָלי בן ישי לפני הזריחה והעיר את ילדיו - עופרי (13), איתי (10) ואיל (8) – כדי לראות יחד איתם את הזרימה בנחלי האזור. "הם רגילים לשגעונות שלי ותמיד שמחים להצטרף," אומר שלי, תושב אלוני אבא. "כמעט בכל השבתות אנחנו מסתובבים בשטח באופניים, ברגל או ברכב, וכשאתה יונק את זה מגיל צעיר זה כבר לא עוזב אותך."
שלי בן ישי, יערן קק"ל, יודע על מה הוא מדבר – גם הוא ינק את השטח מגיל צעיר בשיטוטים עם אביו, שהיה יערן קק"ל במשך 35 שנים. "בתור ילד מעולם לא שאלתי את עצמי מה אעשה כשאהיה גדול. זה היה ברור מאז ומתמיד שאלך בדרכו של אבא."הידיעה הזו שלחה את שלי עוד בצעירותו ללימודי הנדסאות מים וקרקע בבית הספר החקלאי יד נתן. ב-1996 הוא הצטרף לשורות קק"ל וכיום, בגיל 44 ועם תואר שני בגיאוגרפיה וניהול סביבה מאוניברסיטת חיפה, הוא יערן גוש נצרת ועמק יזרעאל.
צילום: אילן לורנצי, ארכיון קק"ל
מצד שני, זה מה שמזכיר לי כמה חשובה העבודה שלי, וכמה חשובה הנוכחות של אנשים טובים ביער - רצים ורוכבי אופניים ואנשים שיוצאים לסיבוב עם הכלב, ומדווחים לנו על הדברים האלה.אסור לנו להתייאש. אנחנו עורכים מבצעי ניקיון, ומשתדלים לאכוף את החוק, אבל כיום נהגי המשאיות כבר יודעים שאנחנו מחפשים אותם, אז הם משליכים את הפסולת באמצע הלילה.יש לזה פתרון?הפתרון היחיד לטווח ארוך הוא החלה של חוק פיקדון על הפסולת הזאת – ממש כמו שעשו עם הבקבוקים. אם המדינה תשלם על כל קוּבּ ממוין של פסולת, תהיה לאנשים מוטיבציה ופרנסה, וכולנו נרוויח יער ושטחים פתוחים נקיים.
זמן האיכות שלי עם היער הוא בשבתות, בעיקר בחורף, כשאני בתורנות – אז אין טלפונים ומשימות ויש לי זמן להסתכל על היער באופן מעמיק. השבתות הללו הן הזמן האידיאלי לאיתור בעיות ולתכנון יערני נכון.
עצים, עצים, עצים. לא משעמם?להיפך. זה הרבה יותר מעניין מכל עבודה שאני יכול לחשוב עליה, וזו זכות גדולה שנפלה בחלקי לקחת חלק במפעל הייעור של קק"ל.היער הוא עולם ומלואו - מערכת חיים שלמה, שכוללת חי וצומח וסביבת מחיה מגוונת. כשאתה לומד אותו, אתה יודע גם להסתכל לתוכו ולראות את מה שלא רואים במבט ראשון – מערכת היחסים המורכבת בין הצומח והחי. ליער יש גם ערך מוסף, כמשאב טבע מתחדש המועיל במגוון דרכים לאדם ולסביבה.וחוץ מזה, חלק משמעותי בתפקיד שלי הוא עבודה עם אנשים.
צילום: מיכאל חורי, ארכיון קק"ל
בגיזרת המועצה האזורית עמק יזרעאל מתקיים שיתוף פעולה נרחב מאוד ומצוין: נטיעות משותפות, אימוץ יער, מבצעי ניקיון, אחריות סביבתית.השנה נשלים 100 קילומטרים של סינגלים לרוכבי אופניים ביערות ציפורי והסביבה. הסינגלים האלה, שאתם רואים בשמשית, הסוללים, הושעיה, גבעת אלה ואלון הגליל – אלה דברים שלא היו קמים בלי מעורבות קהילתית. לשמחתי, יש לי תשעה עובדים מעולים שהם יערנים לכל דבר, והאחריות שהם לוקחים על עצמם מאפשרת לי להתפנות לעבודה עם הקהילות ולפרויקטים מיוחדים.
תוכל לתת עוד דוגמאות לפרויקטים כאלה?במגדל העמק, אחרי תהליך ארוך ומובנה ("יער קהילתי"), שנוהל בשיתוף פעולה הדוק עם הרשות המקומית והקהילה, יש לנו כיום פעילות שמנוהלת כמעט במלואה על ידי התושבים. יש לנו שלושים מתנדבים "נאמני יער", המקיימים ביער ארועים שונים, שומרים עליו ומדווחים על מפגעים. זאת מהפכה אדירה, שהפכה את היער מהחצר האחורית של מגדל העמק לחצר הקדמית שלה. בסופו של דבר, זה אינטרס משותף של כולנו.עוד פרויקט יפה הוא שביל אופניים "מיָם לירדן", החוצה את עמק יזרעאל לאורך נחל הקישון. השביל נסלל בעבודה משותפת של קק"ל, המועצה האזורית עמק יזרעאל ורשות הניקוז קישון.
איך נראה סדר היום שלך?
שום יום אינו דומה לקודמו - לוח הזמנים מאוד דינאמי ומשתנה בהתאם לעונות השנה. הייתי שמח להיות כל היום ביער, אבל זה כמובן בלתי אפשרי כי העבודה כוללת הרבה פגישות. אז בדרך מפגישה לפגישה אני מקצר דרך היער במקום בכביש, וככה מתעדכן בפעילות היערנית השוטפת.
הפיתוח המואץ משפיע על היערות?בוודאי. גידול האוכלוסייה מחייב הרחבת תשתיות – כבישים, מסילות, הרחבות ביישובים - והתפקיד שלנו הוא למזער את הנזק הנגרם לעצים כמו אלון תבור, אלה אטלנטית או ארץ ישראלית, חרוב, כליל החורש ועוזרר. כריתה היא אפשרות לא רצויה, ואנחנו מאשרים כריתה רק במקרים נדירים. השאיפה שלנו היא לשנות את תוכניות הפיתוח כך שהעצים לא ייפגעו, אבל לפעמים זה בלתי אפשרי, ואז חייבים לבצע העתקה – שהיא תהליך מסובך למדי.
מה הביג דיל? חופרים, שולפים, שותלים.העתקה זה דבר מורכב מאוד, וכשמדובר בעצים גדולים ועתיקים נדרשת העתקה רב-שלבית – תהליך שאורך שנה שלמה.לצורך הרחבת כביש 75 בקרבת בית שערים העתקנו 19 עצי אלון תבור - פרויקט חסר תקדים במונחים ישראליים. מצד אחד זה היה שיעור חשוב מאוד בהעלאת המודעות בקרב מתכננים ומהנדסים, ועליית מדרגה ביכולת המקצועית שלנו. מצד שני, אם היו מיידעים אותנו בשלב תכנון הכביש, ולוקחים בחשבון את העצים האלה, אפשר היה להתגמש ולמנוע את הצורך בהעתקות האלה. לשמחתי, בשנת 2008 נכנס לתוקף חוק תיקון 89 לבנייה ותכנון, שמחייב כל מתכנן ויזם להעביר אלינו נספח עצים, שבו מפורטים כל העצים שבשטח לפני התחלת ההליך הסטטוטורי. התפקיד שלי הוא להתערב בנקודות הקריטיות ולשמור על האינטרסים של היער וגם של עצים עתיקים גדולים, מיוחדים והיסטוריים בעלי ערך תרבותי, למען הדורות הבאים.
יש יערות שאתה אוהב במיוחד?
כל ביקור ביער כפר החורש מרגש אותי מאוד. בסוף שנות התשעים נאלצנו לכרות את היער בעקבות מחלה שנקראת – "אצירית האורן", שגרמה לתמותת העצים. אחרי הכריתה התחלנו בחידוש היער – נטיעה של אלפי דונם. זה היה אתגר לא פשוט, כי הרבה עיזים ופרות מסתובבות באזור הזה, אבל בסופו של דבר הצלחנו להתגבר על כל הקשיים. כיום זה יער מגוון ורב תכליתי, שפשוט אי אפשר להשתעמם בו. מבחינתי זאת הצלחה גדולה.
צילום: יעקב שקולניק, ארכיון קק"ל
יש גם כשלונות?בוודאי. בבית ספר שדה יגאל אלון יש עץ אלון עתיק – בן 500 שנה בערך – שהותקף על ידי חיפושית שנקראת "חיפושית הקליפה". הגעתי עם אהרון גבאי מטבעון וביצענו שם כל מיני פעולות הצלה כמו תמיכות, גיזום-הקצרה והורדת משקל. זה לא הצליח, וזה עצוב במיוחד כי ברור לי שאם היו קוראים לנו חמש שנים קודם, היינו מצליחים להציל אותו.
הטבע לא אמור לשמור על העצים שלו בעצמו?
הטבע עושה את עבודתו מצוין, ותפקידנו לשמור ולעזור בשעת הצורך. כשאלונים עתיקים מזדקנים, הענפים שלהם כבר לא מסוגלים לשאת את המשקל ונשברים. לתוך השבר נכנסים מזיקים ומים, והעץ נרקב וקורס. לכן צריך לטפל בעצים האלה: החדרת צינורות דקים שינקזו את המים, מתן תמיכה אורטופדית, הורדת משקל, מריחת משחת פצעי גיזום נגד מזיקים.
אז אתם שומרים על הטבע או מעצבים אותו?גם וגם. חייב להיות איזון עדין ורגיש בין שימור להתערבות. אנחנו יודעים להשאיר יער צפוף ולא מטופל כדי לשמר מסדרון אקולוגי שנותן מסתור ציפורים ומחסה לבעלי חיים, או להישען על תהליכים טבעיים של התחדשות יער; אבל אנחנו יודעים גם להתערב היכן שצריך, למשל בנטיעת יער מעורב של אלונים, אלות ואורנים במקום הנכון.
אורנים זו כמעט מילה גסה היום
זה נובע מאי-הבנה של איזונים אקולוגיים. אנשים טוענים שהאורן הוא נטע זר בארץ, שהוא לא שייך לכאן. אז כדאי להבהיר שאורנים היו כאן מאז ומתמיד, גם אם לא בהיקפיים גדולים. אבל מה שיותר חשוב להבין זה שאם לא היינו מתחילים בנטיעות האורנים המאסיביות בשנות הארבעים, החמישים והשישים, לא היו כיום יערות בישראל.
צילום: ארכיון קק"ל
מה הקשר?במאה ה-19 התנהלו כאן כריתות-יער מסיביות לצורכי בנייה, הסקה והנעת רכבות, וכל זה הצטרף לרעיית-יתר - אלפי עדרים, בעיקר של העז השחורה – שחיסלה את הנביטות החדשות. כשאתה רואה תמונות מתחילת המאה העשרים, אתה מבין שהיתה כאן ארץ קירחת, חשופה.השלטון המנדטורי, וקק"ל בעקבותיו, החלו בנטיעת אורנים, וכיום ברור שזה היה גלגל ההצלה של היערות. האורנים הם עץ חלוץ, שמעשיר התפתחות של מיקרו-אורגניזמים בקרקע ומיקרו-אקלים שהם חיוניים להתפתחות תת יער. בנוסף, הם יוצרים מחסום ששומר על עצי החורש הצעירים מפני העיזים, הכבשים והבקר.אפשר כמובן לנטוע חורש טבעי בלבד אך ורק באזורים ללא רעייה, אבל באזור שלי ישנם לחצי-רעייה חזקים, וכדי שהנטיעה תצליח (בלי אורנים) צריך לסגור את האזור למשך 25 שנה. זה כמובן בלתי אפשרי, כי איך אפשר לגדר אזור לתקופה כזאת בלי שאנשים יחתכו את הגדר ויכניסו את העדרים שלהם? לכן הפתרון הנכון הוא נטיעה מעורבת – אורנים ועצי חורש. במקרה כזה מספיק לסגור את האזור לחמש שנים. האורן שומר על עצי החורש, וכשהוא יסיים את חייו בעוד 100-80 שנה, יהיה כאן דור של עצי חורש ושיחים שיכולים לעמוד בזכות עצמם. לכן, בכל פעם שאנחנו רואים בארץ יערות של אלה ואלון, אנחנו אמורים להגיד תודה לאורן.