מתברר שאיסוף פריטים נוסטלגיים של קק"ל הוא סיפור אהבה של עשרות אנשים. חלקם אספנים של בולים, חלקם של קופות כחולות ופריטים נוסטלגיים אחרים. הם מכירים היטב כל פריט ויודעים לספר עליו אולי יותר מכל אחד אחר. שני אספנים ותיקים מספרים על ההיסטוריה של בולי קק"ל והקופות הכחולות ועל הערך הציוני, החברתי והרגשי שלהם
את הסיפורים של פרופ' שאול לדני, אחד האספנים הבולטים ביותר של קופסאות כחולות, ושל יצחק וימן, האיש שמארגן ומאגד את אספני הבולים מכל הארץ, שמעתי בכנס אספני בולי קק"ל שהתקיים ב"אולם האסיפות" של המרכז החינוכי ומוזיאון "מועצת העם ומינהלתה" הפועל בבית קק"ל ההיסטורי בתל אביב ב-28.10.2014. כמה עשרות אספנים ותיקים הגיעו מכל רחבי הארץ, כולם "משוגעים לדבר", וחולקים אהבה גדולה – אהבת בולים.
רוב משתתפי הכנס מכירים מקרוב לא מעט שנים, ליתר דיוק, עשרות רבות של שנים, ורובם מחזיקים קרוב מאוד ללב לא רק אוספי בולים, אלא גם שאר פריטי אספנות של קק"ל, שבמשך השנים נעשו יקרי המציאות, אוצרות של ממש. אבל עדיין עיניהם בורקות למשמע פרטים חדשים על האוספים הפרטיים היקרים מפז איש של רעהו. בכל זאת, מדובר באוספים בעלי ערך היסטורי בהקשר של ראשית ימי הציונות וגאולת הקרקעות בארץ ישראל של לפני יותר מ-110 שנה. כיום נחשבים פריטים אלה לנדירים מאוד, ואספנים "כבדים" רוכשים אותם בבתי מכירות פומביות ברחבי העולם. לרוב, המחיר בהתאם, אבל בכל זאת – יש עדיין כר נרחב ל"מציאוֹת".בעשור האחרון חלקם עוברים גם לאתרי מכירות פומביות באינטרנט, וכך בולי קק"ל, תוויות ומדבקות שהפיקה קק"ל לפני כמאה שנים, וכן הקופות העתיקות לאיסוף כספים, "הקופסאות הכחולות", הם עבור כמה מהאספנים סיבה מספיק טובה להרחיק גם לנורבגיה או לניו יורק, אם יש אפשרות להעשיר את האוסף.
"הכול התחיל לפני כ-110 שנים, כשהרעיון מאחורי הבולים היה לספק לתורמים מעין 'קבלה' על תרומתם, שמזוהה עם קק"ל", מספר יצחק וימן לקהל האספנים. "קק"ל הרי הוקמה כארגון לגיוס תרומות לשם המפעל הציוני, והיא הצליחה לגייס כבר אז סכומי כסף אדירים שהספיקו בשביל לגאול הרבה דונמים של קרקעות בארץ ישראל, הרבה לפני שהכריזו על הקמת מדינה יהודית בארץ. בתחילת המאה העשרים נהגה קק"ל לרכוש אדמות טרשים מהערבים, במחירים שהם לא יכלו לסרב להם, והכול למען המפעל ההתיישבותי הציוני ופיתוח הארץ."ובכל זאת", מספר וימן, "מנהיגי קק"ל הראשונים שאלו את עצמם, איזה אמצעי יכול לסייע בגיוס תרומות. הם חיפשו רעיונות, והיו"ר הראשון של קק"ל, יוהן קרמנצקי, שהוא עצמו היה תעשיין בעל הון ויזם ציוני, העלה את הרעיון לייצר בול שיוטבע עליו מגן דוד כחול, שבמרכזו יהיה הכיתוב 'ציון', ולא יודפס עליו ערך נקוב. כלומר, אם תרמת – תקבל בתמורה בול, בלי קשר לסכום התרומה. הרעיון התקבל ובוצע בהצלחה רבה, עד כדי כך שכמעט כל יהודי ששלח מכתבים בעת ההיא, וגם עשרות שנים לאחר מכן, לקרובי משפחתו בארץ ישראל, ומאוחר יותר במדינת ישראל, הדביק על המעטפה נוסף לבולי הדואר גם כמה בולי קק"ל, עדות לתרומתו הכספית למפעל הציוני".הבול הזה, שמצויר עליו מגן דוד כחול ובמרכזו הכיתוב "ציון", היה בעצם הבול הראשון שהנפיקה קק"ל.
אכן, באותן שנים עסקה קק"ל רבות בגיוס כספים בגולה שמטרתם גאולת קרקעות בארץ ישראל. אך הבולים היו רק דרך אחת לגייס תרומות. פרופ' שאול לָדָנִי מונה את שלושת האמצעים העיקריים שהיו לקק"ל לגיוס כספים:
פרופ' לדני מספר על אותו בול ראשון שהגו מנהיגי קק"ל הראשונים בתחילת הדרך, הבול שמצויר עליו מגן דוד כחול ובמרכזו הכיתוב "ציון". "האמן שנבחר לבצע אותו היה התחריטאי והצייר אפרים משה ליליאן, שנחשב לאחד מגדולי האמנות היהודית בתקופה ההיא. הבולים האלה הודפסו בפעם הראשונה בשנת 1901 על נייר עדין ודק, והם שימשו כמעין אסמכתה לתרומה. הם הופצו במשך הזמן ביותר ויותר מדינות."הבולים זכו להצלחה גדולה", מספר פרופ' לדני בשביעות רצון שמצליחה לרגע להחיות את התקופה, "וכעבור שנה הודפסו בגרסה משופרת, על גבי נייר עבה יותר. תנופת הבולאות תפסה, והוחלט בקק"ל לייצר סדרות נוספות של בולים: שישה בולים של הרצל, שנפטר באותה עת, דיוקן של מקס נורדאו, הוגה דעות, רופא ובעיקר ממייסדי התנועה הציונית, שכיכב בסדרת בולים, וכן סדרה נוספת של נופים בישראל, שצייר אמן ההדפסים והתחריטים הציוני הנודע הרמן שטרוק ב-1911".פרופ' לדני מספר על שנת 1913, אז מתחילים בקק"ל להדפיס בולים בצבע: בולי הכותל, תל אביב, דגניה, "בצלאל" בירושלים, שהיה ועודנו מוסד אקדמי לאמנויות. כמו כן, הונפקה סדרת בולים ציורית של בתי כנסת בקהילות יהודיות באירופה שנמחקו לחלוטין על ידי הנאצים, כך שלבולים היה גם ערך בהנצחת העבר היהודי המפואר של קהילות שלמות שנמחו מעל פני האדמה במלחמת העולם השנייה, בתקופת השואה. "כך החלה קק"ל להנפיק מאות סדרות של בולים בשנה", משחזר פרופ' לדני, "והיו עשרות אלפי אספנים, כך שמעבר לעובדה שהיה זה תחביב ציוני מרתק, העניין החברתי שנלווה לאיסוף הבולים היה גבוה". אין ספק, לבולים האלה יש ערך רב בכל מה שקשור לזיכרון של עם ישראל, הציונות והמורשת.
האמצעי השלישי לאיסוף תרומות היה סמל מעמד אמיתי, לעשירים בלבד – רישום ב"ספר הזהב". כך גייסו כספים מתורמים יהודים בעלי הון, תעשיינים עתירי ממון, שבמעמדם לא יכלו להרשות לעצמם שלא להיות רשומים ב"ספר הזהב" של קק"ל. תרומה נאה הייתה מזכה אותם בכבוד להופיע בשורה בתוך "ספר הזהב" – כבוד שיש בצדו ערך חשוב מאין כמותו.מתברר שעשרות "ספרי זהב" אלו עדיין קיימים ושמורים היטב במוזיאון שבלשכה הראשית של קק"ל בירושלים, ואפשר לראותם במסגרת סיורים מודרכים במקום. פרופ' לדני מראה בשקופיות: כריכות הספרים עוצבו בידי אמנים ידועי שם בני התקופה, ולכל ספר כריכה המיוחדת לו. משקל כל ספר 50 ק"ג, ובתוכו אפשר להיתקל בשמות ידועים של משפחות נדבנים, כגון כדורי ורוטשילד.
גם היום, 110 שנים אחרי, בקק"ל עדיין מנפיקים בולים – בתחומים סביבתיים, חברתיים וציבוריים – וממש בימים אלה הנפיקה קק"ל 18 סוגים של בולי קק"ל חדשים, הכול נעשה על נייר מיוחד לבולים, בבית דפוס מיוחד בירושלים שמדפיס בשיטות מסורתיות, תוך הקפדה על שולי הבולים המנוקבים במיוחד לתלישה בולאית מקצועית.שניים מהבולים החדשים נושאים את דיוקניהם של שני ראשי ממשלה שהלכו לעולמם: אריק שרון ויצחק שמיר. וכן, הונפק בול הנושא את דיוקנו של נשיא המדינה הנבחר, ראובן ריבלין. סדרת הבולים הרביעית, הססגונית במיוחד, נקראת "עצים בארץ התנ"ך", והיא חלק מערכת לימוד בנושא זה. היא כוללת 15 סוגי עצים מהנוף הארצישראלי ומתקשרת לאחת הפעילות המרכזיות של קק"ל – פיתוח היער והחורש הטבעי במיני עצים האופייניים לאזורנו, וטיפוח סביבה ירוקה.תודה מיוחדת לד"ר אריה בן