התנהגות נוספת שמיוחדת לעגורים היא "אימוני הנדידה". לקראת סוף פברואר–תחילת מרץ, יוצאים העגורים בתרמיקות (זרמי אוויר חם) לגובה, נעים במרחב לזמן מסוים, ואז חוזרים לאגמון. "נראה כאילו הם מותחים שרירים, טועמים את אוויר המרחקים ואולי מסמנים לצעירים שאיתם בילו את השנה החולפת, שהגיע הזמן להיפרד ולהפוך לעצמאים", מסבירה רובין.
העגורים הבוגרים כבר ממהרים לחזור אל אתרי הקינון. מרבית העגורים שחורפים באגמון מגיעים מצפון-מערב רוסיה, אך יש כאלה שמגיעים אלינו מפינלנד ומאסטוניה. בשונה מציפורים גדולות כמו חסידות ושקנאים, שנודדות רק בתרמיקות, העגורים נודדים גם במעוף פעיל, בראשי חץ, בשעות היום ובשעות הלילה. הם יודעים לעוף בגבהים של 5–6 ק"מ, שם הם נעזרים ברוחות סילון ויכולים לחצות מאות קילומטרים ביום. "בכל שנה, והשנה אפילו יותר, עצוב להיפרד מהעגורים. הם היו משענת של יופי ושפיות במציאות המאתגרת. אני מאחלת להם נדידה טובה וקינון מוצלח, ושיחזרו אלינו עם הרבה עגורים צעירים בסתיו הבא", מסכמת רובין.