סיפורו של שבלול

מי שמתהלך אחרי הגשם הראשון ומקדיש מבט או שניים לסביבתו, מבחין מיד ביצורים הקטנים המזדחלים להם על המדרכות, על חומות הבתים, בין הפרחים ועל העשב הרטוב, משאירים שובל רירי אחריהם. חובבי השבלולים כנראה יעצרו לידם, ימששו, יצדללו (יניחו אותם בצד הדרך), ואולי אפילו יאספו אחד איתם. בעלי הגינות ימהרו להתגונן מפניהם, ויש גם מי שיראו בהם את הארוחה הבאה שלהם...

אז איך בכלל בנויים השבלולים? שבלולי היבשה הם רכיכות, יש להם ריאה, שבעזרתה הם נושמים, ולרובם יש קונכייה (החשופית היא שבלול שקונכייתו התנוונה ונעלמה). כמעט כל חלזונות היבשה בישראל הם שבלולים. יש להם שני זוגות משושות (או משושים) על ראשם – הזוג העליון הארוך יותר מכיל את העיניים והזוג התחתון הקצר משמש כאיברים כימו-חושיים, שתפקידם לזהות ריחות וטעמים.

מתחת למשושות ממוקם הפה, המכיל מבנה מיוחד הנקרא משננת – מבנה דמוי סרט עם שורות של מאות שיניים זעירות המשמשות את השבלול לגרד חלקיקי מזון מהמשטחים לפני בליעתם.

רגלו של השבלול היא איבר שרירי הממוקם מתחת לגופו. היא משמשת לתנועה, ומאפשרת לו לזחול לאורך משטחים. כף הרגל היא זו המפרישה את הריר המפורסם, שעוזר לשבלול לנוע ביתר קלות וגם מסייע לו לשמור על לחות.

הקונכייה –  הלוא היא ביתו של השבלול שבתוכה הוא... משתבלל – היא הסימן המובהק ביותר שלו. למעשה, הקונכייה, העשויה מסידן פחמתי, מגינה על גופו הרך מפני טורפים ומפגעים סביבתיים. עובייה של הקונכייה ייקבע לרוב על פי האזור שבו השבלול חי.

שני מינים מיוחדים, המוגדרים בסכנת הכחדה שרק מעטים זכו לראות אותם, הם שבלול החרמון וסגורית הארבל. שבלול החרמון חי אך ורק במורדות החרמון, בעיקר בשמורת נחל חרמון; והשבלול סגורית הארבל חי בתוך שטח בן ארבעה קמ"ר באזור הר ארבל. שני השבלולים אנדמיים לארץ ישראל, ולאזורים שבהם הם חיים, כלומר, אלה המקומות היחידים בעולם שבהם הם נמצאים.

שני מינים מיוחדים נוספים המתגוררים דווקא באזור המדברי של ישראל, באזור הר הנגב הצפוני, הם לבנונית המדבר ולבנונית קמוטת פה – שהם שני מינים של שבלולית המדבר.

ואיך הם שורדים את הקיץ המדברי? בתרדמה עמוקה. למעשה, זוג השבלולים הזה פעיל רק כ-5% מימות השנה, ורק בחורף. בתקופה הקצרה מאוד שבה הם פעילים הם מקיימים את כל תפקודי החיים שלהם, כולל רבייה.

השבלולים ממלאים תפקיד חשוב במארג המזון – הן כאוכלים והן כנאכלים. כאוכלים הם מסייעים בתהליך הפירוק של חומרים אורגניים. צמחים, ירקות, פירות, רקבובית, חזזית, פטריות, עובש, צמחים ירודים ובעלי חיים מיקרוסקופיים הם המאכלים המועדפים על השבלול. עצם אכילתם תורמת לתהליך פירוקם, ולשחרור חומרים מזינים בחזרה לאדמה.

מן הצד השני השבלולים עצמם משמשים ארוחות מזינות לבעלי חיים אחרים, הנמצאים מעליהם בשרשרת המזון. עופות, מכרסמים, צפרדעים, ואף סוגים מסוימים של חיפושיות – טורפים שבלולים והופכים אותם לחלק חיוני במארג המזון.

תפקיד נוסף של השבלולים במערכת האקולוגית הוא פיזור זרעים: מינים מסוימים של שבלולים עוזרים לפזר זרעים על ידי צריכת פירות והפרשת הזרעים שלהם במקומות שונים. תהליך זה תורם לפיזור הצמחים ומסייע בהתחדשות אוכלוסיות הצמחים.

השבלולים יכולים לשמש גם סמנים לבריאות הסביבה. נוכחות או היעדר נוכחות של שבלולים בסביבות מסוימות, כמו גם השפע והמגוון שלהם, יכולים לספק מידע רב ערך על מצבה של מערכת אקולוגית. שינויים באוכלוסיות השבלולים עלולים לאותת על הפרעות סביבתיות או זיהום.

אבל לא רק טוב עושים השבלולים לסביבה, ובעלי גינות וחקלאים יודעים לספר על נזקים לצמחים ולגידולים חקלאיים, לעיתים אף חמורים. שבלול הגינה הגיע לכאן כמין פולש, שהובא לארץ לפני כ-150 שנה מאירופה בעציצי הגרניום של הטמפלרים. משם הדרך לגינות ולכרסום פרחים, ירקות ופירות הייתה קצרה. מזיקות אף יותר הן החשופיות, הניזונות מצמחים ירוקים, מכרסמות את הצמחים והגידולים החקלאיים ויכולות לגרום אף להריגתם. לכך תוסיפו את המכרסמים שמגיעים לגינות בחיפוש אחר הארוחה הבאה שלהם, וקיבלתם חגיגת נזקים בגינה.

השבלולים אינם חובבי חום ויובש, ויותר מכך – בטמפרטורות גבוהות מדי, עם אחוזי לחות נמוכים, הם יכולים להתייבש ולמות. אי לכך, בתקופות חמות ויבשות הם נכנסים למצב של מעין תרדמת קיץ, הנקרא קיוט (מהמילה קיט, בארמית קיץ), ובלעז אסטיבציה. הם מפחיתים את פעילותם, קצב הלב, קצב הנשימה וקצב חילוף החומרים שלהם הופכים איטיים מאוד, וכך הם חוסכים באנרגיה ומפחיתים איבוד מים. במהלך התרדמה, השבלולים נסוגים אל תוך קונכיותיהם ואוטמים את הפתח בקרום רירי-סידני (חתם) כדי להפחית את אובדן הלחות.

למה זה קורה?
יש לכך כמה סיבות – השבלולים רגישים להתייבשות, ועליהם לנקוט התנהגות שתמנע את סיכויי ההתייבשות שלהם. לא פעם נמצא אותם מחופרים באדמה במהלך חודשי הקיץ או שוהים בתוך סדקים בקירות או בין השיחים, הכול כדי להגן על עצמם ולשמור על לחות וקרירות.

השבלולים הם יצורים אקטותרמיים (בעלי "דם קר"), כלומר טמפרטורת הגוף שלהם מווסתת על ידי הסביבה החיצונית, ולכן הם תלויים בטמפרטורת הסביבה החיצונית לפעילותם. לכן בקיץ, כשחם ויבש, אין להם יכולת להתמודד עם החום והם מסתגרים בקונכייתם. בחורף, כאשר הטמפרטורות נמוכות יותר, חילוף החומרים שלהם יעיל יותר והם פעילים יותר.

אז לישון זה נעים, וגם חשוב, אבל מה עם לאכול ולהתרבות? הסימן של החילזון שהגיעה העת לצאת בחזרה אל העולם הוא הגשם. עם בוא הגשם, החילזון נרטב, החותם של הקונכייה נמס, הטמפרטורות יורדות, בחוץ לח ונעים – ואפשר להוציא את הברלה ולהתחיל לעבוד:)