פריקים של "הול"? חשוב שתקראו את זה

צילום: arthousestudio, pexels
צילום: arthousestudio, pexels
06 יולי 2025
אם אתם טינאייג'רים, אין מצב שאתם לא יודעים מה זה "הול". רובכם כנראה גם עשיתם כמה כאלה רק בשנה האחרונה. והיי, אנחנו לא כאן כדי לשפוט אתכם, אבל כן כדי להזמין אתכם לבדוק יחד איתנו כיצד הרשתות החברתיות מעודדות צרכנות מיותרת ולמי זה טוב (רמז: לא לכם ולא לכדור הארץ)
 
מאת: אורלי לקר כהן
קבלו תסריט: אתם גוללים בטיקטוק או באינסטגרם, והופ קופץ עוד סרטון של Haul – מישהי יושבת מול המצלמה עם ערימה של שקיות ענק מ-Shein ,Temu או AliExpress, פותחת פריט אחרי פריט בהתלהבות, מודדת, מחייכת, ממליצה – והכול נראה כל כך צבעוני, נגיש וזול.

אז איך לא תרצו את זה גם...?

וככה, עוד סרטון ועוד הול, עוד המלצה ועוד טרנד, וכמעט מבלי לשים לב – אנחנו נשאבים לעולם של קניות אינסופיות והזמנות אונליין. כל טרנד חדש הופך לתירוץ להזמין עוד משהו, ויש כאלה כמעט כל יום. אבל מתחת לפני השטח, מאחורי מה שנראה כמו בידור תמים או המלצה "כיפית", מסתתרת מערכת גדולה שמעודדת אותנו לקנות שוב ושוב – ובינינו, את רוב הדברים הללו אנחנו לא באמת צריכים.
 
והמסר הסמוי? אתם לא מספיק טובים כמו שאתם. אתם צריכים עוד.
צילום: pixabay
צילום: pixabay

תופעת ה-Haul או: "תראו מה קניתי"

סרטוני Haul הם תופעה שנולדה ביוטיוב והתפוצצה בטיקטוק. המילה Haul באנגלית פירושה "שלל" – כמו השלל שהבאתם איתכם ממסע קניות. וכך, יוצרים ויוצרות מראים את כל מה שקנו בהזמנה אחת – לפעמים 10, 20 או 30 פריטים בפעם אחת – והם מציגים אותם כמו במופע ראווה: המחיר, איך הם נראים על הגוף ומה כדאי גם לכם להזמין.

הסרטונים האלה מושכים מאות אלפי צפיות, והם מייצרים תחושה מזויפת של קהילה: אנחנו "פותחים יחד" את החבילה, מתלהבים יחד, ואולי גם מזמינים יחד.

 
אבל מה לא רואים שם?
  • לא רואים שרוב הדברים שנשלפו מהחבילה לא מתאימים ו/או לא נראים כמו בתמונות – ונתקעים בארון או בפח.
  • לא רואים שסרטוני Haul המקודמים כסרטוני סטייל או סתם שיתוף לכיף – לא פעם מקדמים מוצרים שמרוויחים מהקלקות וקישורים.
  • לא רואים את המסר הסמוי: שכדי להיות שייכים, מעודכנים, ראויים – צריך לקנות עוד ועוד.
  • לא רואים את תחושת הריקנות שמגיעה אחרי שהחבילה נפתחת והריגוש נגמר.
  • ולא רואים את המחיר שמעבר למחיר הכספי.
צילום: pexels - anna nekrashevich
צילום: pexels - anna nekrashevich

שופינג מתוך שעמום שגובה מחיר יקר

רבים מאיתנו לא באמת צריכים את מה שהם קונים. מה שמניע את הקנייה זה שעמום, תחושת "פומו" – Fear of Missing Out  – כלומר הפחד לפספס, ולחץ לעמוד בקצב של טרנדים מתחלפים. הרשתות החברתיות מלאות בתוכן צרכני: בגדים, גאדג'טים, קוסמטיקה – הכול נראה נוצץ, זול, וזמין. רק תזמינו, ובתוך כמה ימים כל הטוב הזה אצלכם ליד הדלת.

וכל אלה לא "נוחתים" אצלנו בפיד במקרה. האלגוריתמים של טיקטוק, אינסטגרם, יוטיוב ופייסבוק "לומדים" אותנו: מה עניין אותנו, על מה עצרנו, איפה הגבנו – ומשתמשים בזה כדי להציג לנו עוד ועוד תוכן פרסומי מותאם אישית.

ואז אנחנו קונים עוד – ואז משליכים. חוזרים לאינסטגרם – ורואים את ה-Haul הבא. המעגל הזה גובה מאיתנו מחיר יקר: לא רק כלכלית, אלא גם נפשית. כי הקנייה לא באמת באה לענות על צורך אמיתי, אלא לספק רגש – שליטה, סיפוק, ריגוש רגעי. אלה נעלמים מהר, ואנו חוזרים לחפש את הרגש הבא... דרך עוד קנייה. וככה, שוב ושוב, הרשתות החברתיות שומרות אותנו בדיוק איפה שהן רוצות – בתוך מעגל שלא נגמר.
צילום: pexels - n voitkevich
צילום: pexels - n voitkevich

מאחורי הקלעים של ההזמנה, או: מה קורה רגע אחרי שלחצנו "שלח"?

אז שלחנו את ההזמנה שלנו לרחבי הרשת, אנחנו מרוגשים, נכנסים ל"מוד" ציפייה – מה הסטטוס של ההזמנה, מתי היא תגיע, הגיעה??? אבל מאחורי ה"סטטוס" הזה, יש את המחיר האמיתי של ההזמנה שלנו, ולא, לא זה שמשלמים בשקלים, אלא זה שנגבה מהסביבה ומהאנשים שמייצרים את המוצרים הזולים שלנו. כי מאחורי כל חולצה ב-12 שקלים עומדת מערכת גלובלית שפועלת כדי לספק לנו "עוד" במהירות ובזול, ושם הסיפור כבר הרבה פחות נוצץ:

  • מערכת המשלוחים שנכנסת לפעולה כדי לספק לנו את הפריט שלנו מייצרת זיהום רב. היא כוללת שרשרת אספקה מורכבת – ייצור, אריזה, הובלה, אחסון ומשלוח. כל אלה צורכים אנרגיה, פולטים מזהמים ומגדילים את טביעת הרגל הפחמנית של המוצר, שלעיתים גבוהה בהרבה ממשקלו או מהשימוש בו.
  • אם המוצר שלנו נשלח בטיסת מטען, הדלק הסילוני שבו משתמש המטוס פולט כמויות גדולות של גזי חממה ומזהמים לאוויר. משלוח המועבר באונייה, רכבת או משאית, יוצר גם הוא טביעת רגל פחמנית משמעותית. כל מעבר ושימוש בתחבורה מוסיפים לפליטות המזהמים.
  • בנוסף לכך, הסחורה לא מגיעה ישירות אלינו, אלא עוברת בין מחסנים שונים, לעיתים אפילו במדינות שונות. אחסון במקומות האלה צורך אנרגיה רבה (קירור, חימום, תאורה), שחלק ממנה מקורו בדלקים מזהמים, מה שמוסיף לפגיעה הסביבתית.
אוניית משא. טביעת רגל פחמנית משמעותית. צילום: pixabay
אוניית משא. טביעת רגל פחמנית משמעותית. צילום: pixabay

 

קראו עוד על הזיהום הסביבתי ועל תנאי התעסוקה הקשים של העובדים בתעשיות הללו – בכתבה "אופנה מהירה"...

עובדים בתעשיית הטקסטיל במזרח אסיה. צילום: pixabay
עובדים בתעשיית הטקסטיל במזרח אסיה. צילום: pixabay

שוברים את המעגל

בני נוער הם קהל יעד מובהק של תעשיית הצרכנות הדיגיטלית. הסיבה פשוטה: קל להשפיע על מי שמחפשים זהות, סגנון, שייכות. כשמשווים את עצמנו ליוצרים עם אלפי עוקבים, קל להרגיש ש"אם רק תהיה לי החולצה הזו, אהיה גם אני כמו כולם".
לצערנו, זה משחק שלא נגמר – כי תמיד יהיה טרנד חדש, סרטון חדש, מוצר חדש ש"חייבים לקנות".
 
איך שוברים את המעגל?
טוב, אז לא צריך לעבור לגור באוהל ולהפסיק לקנות. אבל כן אפשר להתחיל לשאול שאלות – ולהתנהג כמו צרכנים חכמים ומודעים. למשל:
  • האם אני באמת צריך/צריכה את הפריט – או שאני רוצה אותו רק כי ראיתי מישהו אחר קונה אותו...?
  • האם יש לי משהו דומה?
  • האם אני קונה מתוך שעמום? חיקוי? לחץ?
  • האם זה ישרת אותי לאורך זמן?
  • מה יקרה אם אחכה 24 שעות לפני שאקנה? עדיין ארצה את זה?

ומה כן אפשר לעשות?
  • לעקוב אחרי יוצרים שמעודדים צרכנות מודעת – ולא רק קנייה אוטומטית.
  • לקנות מיד שנייה – בחנויות וינטג', אפליקציות, מסיבות החלפות.
  • לתקן, לשפץ ולהחליף – לפני שקונים חדש.
  • לשתף תוכן אלטרנטיבי – סטיילינג מחדש, אתגר בלי קניות, שילובים יצירתיים מתוך מה שכבר יש לנו.
  • לנהל את עצמנו, לא את הארון שלנו – ולהיזכר שהערך שלנו לא נמדד בכמות החבילות שמגיעות אלינו עם שליח.

הרשתות החברתיות לא רק משקפות את תרבות הצריכה – הן מעצבות אותה. אבל הבחירה איך להתנהל היא שלנו. אפשר להיסחף עם הגל, ואפשר גם לעצור רגע ולשאול: למי זה באמת מועיל? וכמה זה עולה לי – ולעולם שבו אני חי/ה?