שביל הבריחה בכרמל – מערך הדרכה וסרטון

• נבין את תרומתם המכרעת
• נכיר את סיפוריהם האישיים
• נכיר את שביל הבריחה
• ניצור שיח בנושא "הבריחה" והרלוונטיות שלו לתקופתנו.
  

1. נצפה בסרטון "הדרך אל החיים" – במהלך הצפייה נבקש מהמשתתפים לציין לעצמם פרט מידע אחד מהסרטון שהפתיע אותם, שלא הכירו אותו לפני הצפייה, ופרט מידע אחד שכבר הכירו.
2. בסוף הסרטון נבקש מהמשתתפים לשתף את הקבוצה השני הפרטים הללו.
3. אלתרמן כתב את השיר "אימא כבר מותר לבכות?" בעקבות סיפור ששמע מאבא קובנר: כאשר חזר קובנר לגטו וילנה, עם הפרטיזנים היהודים, הרחובות היו ריקים. לפתע הגיחה אישה ובזרועותיה ילדה, וכשראתה אותם פרצה בבכי. כשראתה הילדה שאימה בוכה, שאלה: "מאמע, מען קען שוין ויינען?" (אימא, אני כבר יכולה לבכות?).
   האם סיפרה שהיא ובתה, שהייתה בת חמש, אך נראתה כבת שלוש, התחבאו בכוך למעלה מ-11 חודשים, ובכל הזמן הזה שיננה לה האם שאסור לה לבכות כשהיא רעבה, כשהיא פוחדת, כי מישהו ישמע בחוץ ויהרוג אותה. לאחר מספר ימים, הופיע השיר בעיתון במסגרת "הטור השביעי".
   את השיר הלחין שלומי מתיאס, שהוא ואשתו נרצחו בקיבוץ חולית בשבעה באוקטובר.
   אפשר להשמיע את השיר – הוא יפה ומרגש, ומחבר בין אז לעכשיו.
   להשמעת השיר, לחצו כאן»
   
   אימא כבר מותר לבכות?
   מילים: נתן אלתרמן
   לחן: אליהו אסבן
   לחן נוסף: שלומי מתיאס
   
   כן, ילדה, כן ידיים דקות
   כן, עכשיו כבר מותר לבכות
   כן, מלאך קטוף ריסים ושיער
   כן, עכשיו כבר מותר כבר מותר
   
   כבר הלילה רוגע וצח
   כבר הדוד יוזף קרמר הלך
   
   לכל מילות השיר, היכנסו לכאן»
   
4. קראו את השיר ושאלו:
   - מה אתם למדים על קשיי הילדה בזמן המלחמה, ואחריה, כשהייתה בדרכה לארץ ישראל?
   - מי הוא "יוזף קרמר"?
   - למה הכוונה במשפט "לא תפריע לך שום ממשלה"?
   - "על שדה ונהרות ויערים את הולכת בנתיב גיבורים" – לאן היא הולכת? מי דואג לה ועוזר לה בדרכים?
5. קראו את השיר "הקור הזה" / אנדה עמיר
   כפות רגלי ילדינו,
   כפות רגליים קטנות וקפואות,
   נעולות קרעי נעליים,
   איך אֲפַיֶּסְכֶן על הקור הצובת,
   שִׁלֵּחַ בכן העולם?
   בכפות ידיי אֲכַסֶּכֶן,
   בעדנה אלטף תפיחות בהונותיכן,
   בלובן ידיי אסתיר ארגמן עורכן.
   ואשיר,
   אשיר להחניק הבכה הפורץ,
   לבל תראינה בבכיי
   עיני ילדיי התרות לעזר.
   אשיר
   ויַעַל לאט החיוך
   על שפתיכם הכחלחלות,
   הרועדות מקור,
   יַחֵד ניצוץ מתגנב בעיניים,
   ותאמינו,
   תשובו ותאמינו כי יש ויֹאהֲבוּכֶם,
   כי יש עוד וישופו ברוך
   כפות רגליכם הקטנטנות,
   למען ייחם להן,
   ולחייכם.
   
   - מי הייתה אנדה עמיר?
   - דרך שיר זה נסו לעמוד על הדרכים שבהן פעלו המדריכים בבתי הילדים מול הקשיים הנפשיים של הילדים, ניצולי השואה.
6. חלקו את הקבוצה ל-5–6 קבוצות קטנות. כל קבוצה תקבל סיפור אישי של שורד שואה או פעיל "בריחה" (יש תשעה סיפורים. שני סיפורים מחולקים לשני חלקים בגין אורכם, נא קחו זאת בחשבון בחלוקה לקבוצות).
7. כל קבוצה תכין פלקט/מצגת, שיכללו תמונה, שם, קורות חיים בקצרה וציטוטים המשקפים את הדמות ואת מה שהיו רוצים לומר לה אילו יכלו לפגוש אותה.
   הנחו את המשתתפים:
   חשבו על הערכים הבאים לביטוי בפעילותו/בפעילותה.
   ציירו מפה עם מסלול הבריחה שלו/שלה.
   

אחרי כ-15–20 דקות תציג כל קבוצה את התוצר שלה. אם יש ברשותכם מסך ומקרן, אפשר להכין 2–3 שקופיות כמצגת. אם משתמשים בפלקטים וטושים – אפשר לתלות את הפלקטים לתצוגה.