הודעות קק"ל למטיילים

94הודעות חדשות

אבא גפן (ויינשטיין) – "הבריחה" בזלצבורג

זלצבורג – אוסטריה

1.10.1945–25.11.1947

"השנים במסתור והנקמה אחר כך לימדו אותו דבר או שניים על לחימה והישרדות, והוא היה צעיר וחדור מוטיבציה"

חלק ראשון

אבא גפן נולד כאבא ויינשטיין ב-1922 במריאמפול, ליטא, בנם הבכור של מאיר ויינשטיין, בעל חנות בדים, ורוחמה לבית רובינשטיין. לאבא היו שלושה אחים – בנימין, יוסף ויהודה. אבא למד בגימנסיה העברית בעירו, ולאחר סיום לימודיו התיכוניים החל ללמוד הנדסת בניין באוניברסיטה בקובנה. המשפחה התגוררה בעיירה סימנאס.

כשנכנסו הגרמנים לליטא, נרצחו מרבית יהודי העיירה, כולל אביו, אימו ושניים מאחיו. אבא ואחיו יוסף, בן ה-15, ברחו לכפרים והתחבאו כשלוש שנים בין בתי האיכרים.

לאחר המלחמה נשאר אבא בליטא והצטרף לשירותי הביטחון הסובייטיים (NKVD), כדי לנקום במשתפי הפעולה הליטאים. לאחר שנה הם השיגו ניירות של פליטים פולנים וברחו מליטא לפולין במטרה להגיע לארץ ישראל. בפולין פנו לקהילה היהודית בלודז' ואנשי הקהילה הפנו אותם ל"בריחה". באמצעות הארגון הגיעו לזלצבורג, באוסטריה.

משפחת ויינשטיין לפני המלחמה. צילום באדיבות אתר עמותת מורשת הבריחה

"הבריחה" זייפו תעודות עבורי, ויכולתי לעבור כל גבול

את המעבר עם הבריחה לאוסטריה, מתאר אבא: "מפולני הפכתי ליווני, ולימדו אותי לומר 'קלימרה וקליספרה'. מיווני הפכתי לפליט אוסטרי יליד אזור הכיבוש הבריטי. מזה הפכתי לאוסטרי יליד אזור הכיבוש האמריקאי, וכשהגעתי לזלצבורג הפכתי לפליט יהודי מפולין. לכל הזהויות האלו אנשי 'הבריחה' סיפקו לי, כמובן, תעודות מתאימות". כך אבא נחשף ליכולות של "הבריחה" לזייף כל תעודה ולעבור כל גבול.

אבא ביקש להצטרף באוסטריה ל"בריחה". מפקד הנקודה בזלצבורג עלה ארצה ואבא, בן 23 בסך הכול, החליף אותו בתפקיד. אבא שהה שם כשנתיים.

אנשי הבריחה ניתבו וויסתו את תנועת האנשים בדרכם למחנות הגדולים בגרמניה או לנמלים של עלייה ב' באיטליה ובצרפת. בתקופה שבה אבא היה אחראי על הנקודה בזלצבורג, עברו דרכה כ-120,000 פליטים.

אבא גפן במסתור. צילום באדיבות אתר עמותת מורשת הבריחה

ארגון עם סטטוס רשמי

אבא הצליח ליצור יחסי אמון עם קצינים בצבא האמריקאי. בחסות קצין אמריקאי, קפטן נובינסקי, הוא הקים ארגון בשם CAJR – Committee for Assistance to Jewish Refugees, אשר לחברים בו מותר היה להסתובב עם מדים. זה הפך את "הבריחה" בזלצבורג לארגון בלתי לגאלי, אך עם סטטוס כאילו רשמי. אנשי "הבריחה" הנפיקו תעודות עם חתימות דומות לאלה של הצבא, ובזכות זה יכלו השורדים לעבור בגבולות בצורה קלה יותר. נובינסקי גם העמיד לרשות אבא בניין, שבו שכן המטה, ואף התקין עבורו טלפון עם קו צבאי בדירתו, וכך אבא היה בקשר ישיר עם נקודות בריחה אחרות באירופה, בתקופה שבה הקשר הטלפוני באוסטריה לא היה טוב.

אבא עם קצינים אמריקנים. צילום באדיבות אתר עמותת מורשת הבריחה

ה"מלאכים" של זלצבורג

באזור זלצבורג היו שבעה מחנות עקורים, ובהם שוכנו בכל עת כ-15,000 איש, שהתחלפו, כלומר בכל פעם יצאו עקורים להמשך הדרך לארץ, ובמקומם הגיעו חדשים.

נוצר מושג של "מלאכים": כשעזבו 100 איש מחנה מסוים, דווח על עזיבה של פחות אנשים, כך שבחישוב הקצאות המזון היה מספר גדול יותר של שוהים ממספרם האמיתי. יום אחד נובינסקי קרא לאבא ושאל אותו למה הוא מקבל דיווחים סותרים ממקורות שונים על מספרי האנשים. אבא הסביר לו שהמחנות כוללים גם אנשים חיים וגם "מלאכים". נובינסקי הבין, אמר שהוא ידאג לסדר את המספרים, וביקש רק שאחוז ה"מלאכים" לא יעלה על 25% ממספר האנשים האמיתיים...

חתונה ועלייה לארץ ישראל

במהלך התקופה שבה שהה אבא בזלצבורג, הוא הכיר את פרידה שמולוביץ', שעבדה במחנה באד רייכנהאל. החתונה שלהם נערכה במועדון של הצבא האמריקאי והשתתפו בה כל בעלי התפקידים.

בסוף 1947 אבא סיים את תפקידו ועלה ארצה עם פרידה ואימה. לאחר שנתיים הצטרף למוסד, שירת כמפקד שלוחת המוסד באיטליה, ועבר למשרד החוץ שבו שרת כ-35 שנה.

חלק שני

דוגמאות לפעולות שביצע ארגון "הבריחה" באוסטריה

טרנספורט "קבוצת שורדים בדרך", שמנה 97 אנשים, מבאד-רייכנהאל שבגרמניה אל סאלפלדן שבאוסטריה הגיע מאוחר לגבול. הטרנספורט נתפש על ידי שוטרים אוסטריים, וכולם נאסרו. האמריקאים רצו להחזיר את הפליטים לגרמניה. אבא הסביר לקולונל האחראי שאם יחזירו את ה-97, אנשי "הבריחה" יביאו 1,000 איש באמצע היום בכביש הראשי וינסו לעבור את הגבול בכוח. ומה יעשה הקולונל? יירה בהם? אבל, הבטיח אבא, שאם יתנו ל-97 לעבור, "הבריחה" תדאג לא להיתפס להבא, ואת ה-97 מאוסטריה יעבירו היישר הלאה לאיטליה, כך שלא יתווספו לאזור האמריקאי באוסטריה עוד פליטים. הקולונל כמובן בחר "נכון", ונתן לקבוצה לעבור.
בהזדמנות אחרת הצליחו אנשי "הבריחה" להשיג מהוותיקן מכתב כללי לא מחייב שאומר שהוותיקן תומך מבחינה הומניטרית בהוצאת ילדים יהודים מפולין. מכתב זה היה כללי מדי ולא מספיק, אז אנשי הזיופים של "הבריחה" הכניסו בו שינויים. הם ציינו ש"הוותיקן מתחייב לקחת על אחריותו את הטיפול בילדים לאחר שיגיעו לאיטליה", וכך התאפשרה העברת ילדים בגבול.
יום אחד קיבל אשר בן נתן (ארתור), מפקד "הבריחה" באוסטריה, הודעה דחופה להגיע מיד לנמל ברמן בגרמניה. כדי להגיע לשם צריך היה לעבור את האזור הבריטי של גרמניה, ובידיו של ארתור לא היו תעודות מתאימות לכך. אנשי "הבריחה" התייעצו עם אחד מראשי משרד המודיעין האמריקני, והוא נתן לארתור טופס של מלווה אסירים. בתעודה זו הופיע ארתור גם כאסיר וגם כמלווהו של האסיר עצמו, כלומר, כמלווה של עצמו. בגוף התעודה היה כתוב, כי במקרה שיהיה צורך לברר משהו בנידון האסיר, יש להתקשר עם משרד המודיעין בזלצבורג. איש המודיעין האמריקני טען כי בתעודה זו אפשר להגיע לכל ארץ, כולל ארצות הברית.
באחת מנקודות הגבול שבין צ'כיה לבין אוסטריה היה גשר עץ רעוע שדרכו עברו אלפי פליטים. לא פעם הוצף הגשר במי השיטפונות, והאנשים היו נאלצים לעבור בנהר בסירות. יום אחד נהרס הגשר כליל. זרם הפליטים לא פחת וטרנספורטים נאלצו להתעכב בצ'כיה. אפרים דקל, מפקד "הבריחה" באירופה, הגיע למקום והחליט ש"הבריחה" תבנה גשר חדש. שם הגשר היה "גשר אפרם".
במהלך הזמן הבריטים הצרו את צעדיהם של אנשי "הבריחה" ולחצו על האוסטרים ומעצמות הכיבוש להקשות על המעברים בגבולות. כשהמעברים לאיטליה בדרכים הראשיות נחסמו, חיפשו אנשי "הבריחה" בזלצבורג דרכים חלופיות. אחת הנקודות שנמצאו הייתה ליד העיירה קרימל, ובה הוקמה נקודת בריחה שהעבירה את הפליטים ברגל במעבר הרים בגובה 2,600 מ'. בשנים האחרונות, בשבוע האחרון של יוני בכל שנה, מתבצע שחזור של אותה חציית גבול.