משה שטיינמץ – ערבות הדדית

משה שטיינמץ, יליד הונגריה, היה פעיל בארגון ההצלה היהודי בהונגריה –שפעל בשיתוף עם פעילי "הבריחה". מיד לאחר כניסת הרוסים, שהביאה לעלייה בשיעור האירועים האנטישמיים, הוא קיבל הוראה לצאת מהונגריה. בנדודיו עבר ברומניה ויוגוסלביה, והתמקם לפרק זמן בבלגרד.

 

שטיינמץ גויס ברומניה על ידי מולה בן חיים וד"ר אלקלעי (ראש הקהילה היהודית) לזיוף אשרות מעבר לפליטים יהודים שהגיעו מארצות המזרח והיו צריכים לעבור מיוגוסלביה לאיטליה. בשלב מסוים גילה ראש השירות החשאי היוגוסלבי את עיסוקו, והוא התבקש לעזוב במהירות כדי שלא תתגלה מעורבות הקהילה במעשי הזיוף וההברחה.

תחילה הסתתר משה אצל משפחה שעזרה לקהילה היהודית, ובהמשך התברג אל קבוצה מהונגריה שעברה את הגבול האיטלקי. לקבוצה היה אישור מעבר קבוצתי שלא כלל שמות, אבל צוין בו מספר החברים בקבוצה. ראש הקבוצה העלה אותו לקרון הרכבת, ומשה התחבא מתחת למושבים. כל שאר חברי הקבוצה הניחו את התיקים שלהם כך שיסתירו אותו.

 

בכניסה עמד המפקח וספר את חברי הקבוצה. מאחר שמשה נספר בזמן שעלה לקרון, מספר האנשים לא הסתדר למפקח. לכן, הוא ספר שוב ושוב, ולבסוף השתכנע שכנראה טעה בספירה הראשונה, סגר את הקרון והרכבת יצאה לדרכה. עכשיו הייתה הבעיה – איך להתאים את מספר חברי הקבוצה בעת המסירה לאיטלקים?

 

ראש הקבוצה הסביר לחברי הקבוצה שמשה הוא שליח מהארץ ש"נשרף", והוא חייב להסתלק מיוגוסלביה, אחרת יצטרך לשבת הרבה שנים בכלא. אחד הבחורים מהקבוצה התנדב מייד לקפוץ מהחלון עם בקבוק מים ריק כאילו שהוא רוצה למלא אותו במים. הוא קפץ בתחנה בזגרב, חזר לתחנה הראשונה שבה הקבוצה עלתה, והצטרף לקבוצה הבאה שעברה שם.

 

כאשר המפקח מסר את הקבוצה לשומר הגבול האיטלקי, הוא ספר את הקבוצה והשתכנע סופית שטעה בספירה הראשונה.