חוש הריח

חוש הריח הוא היכולת להבחין במולקולות כימיות נדיפות באוויר. ברקמת האף של האדם קיימים תאים קולטי ריח ודרך גירוי עצבי עובר המידע למוח. ריח רע, שעליו למדנו מניסיון העבר, מזהיר אותנו מפני סכנה אפשרית (גווייה של בעל חיים, דליפת גז). יש ריחות שהניסיון לימד אותנו לאהוב, כגון מרק מתבשל, בושם או מאפה טעים.

ריח ממלא תפקיד חשוב בעולם הטבע. חוש הריח הוא אחד החושים העיקריים אצל בעלי החיים, אצל חלק מהם הוא החוש העיקרי. בעלי החיים משתמשים בריח גופם לצרכים שונים: שמירה על טריטוריה, זיהוי צאצאים, מציאת בן זוג ועוד. טורפים ואוכלי עשב חשים זה בזה באמצעות חוש הריח. באמצעות ריח מושכים צמחי פרחים מסוימים מאביקים, וזכרים של מיני חרקים מזהים נקבות ממרחקים עצומים. ככלל, אצל יונקים אף ארוך יותר מעיד על חוש ריח מפותח יותר.

יש צמחים שעליהם מפיצים ריח כאזהרה לבעלי חיים להימנע מאכילתם. במקרים רבים צמחים אלה משמשים תבלינים ואפשר לשפר בהם טעם של מזון, בתנאי שאוכלים מהם במינונים מתאימים.

קק"ל מקפידה לשמר את הטבע, ובכך מאפשרת את המשך הגידול הטבעי של צמחי התבלין. כמו כן, קק"ל נוטעת "נטיעות צוּפניות" של מיני עצים פורחים ובעלי צוף במטרה להגדיל את הכמות והמגוון של מרכיבי המזון החיוניים לקיומה של דבורת הדבש ומאביקים אחרים. בכך תורמת קק"ל למלחמה בתופעה המדאיגה של התמעטות החרקים המאביקים, ובייחוד דבורת הדבש – המאביקה העיקרית – שתרומתה לעולם חיונית להמשך התקיימותם של צמחי הבר וגידולים חקלאיים ולשמירה על איזון אקולוגי.

קוראים שמות של מושגים שונים, וכל משתתף מספר מהו הריח של אותו מושג בשבילו. למשל: קיץ, חורף, בית, טיול, בריכה.

 

אפשרות נוספת – אומרים שמות של עצמים/צמחים ריחניים, וכל אחד אומר מה מזכיר לו הריח. למשל: מלון, אורן, כלור, פרח, סבון רחצה.

המדריך קוטף עלה מכל צמח. מציגים אותם אחד אחד למשתתפים – בשמם ובניחוחם. לאחר שהמשתתפים הכירו את הצמחים, בוחרים במתנדב שיהיה מוכן בעיניים עצומות לחפש בערוגה את הצמח ששמו וריחו יוצגו בפניו. אפשר לעשות כמה סבבים ואף להטעות בהצגת אותו צמח פעמיים.

עזרים נדרשים: קעריות וכלי כתישה, שקיקי בד שאפשר לסגור אותם בשרוכים או חתיכות בד מבגדים ישנים ובלויים, צמחי תבלין מיובשים.

 

כותשים בקעריות קטנות את צמחי התבלין, שמים את החומר הכתוש בשקיקים וסוגרים בשרוכים.