חוש המישוש

חוש המישוש מאפשר לחוש – באמצעות קולטנים שנמצאים בעיקר בעור – תחושות כגון טמפרטורה, כאב, צריבה, לחץ וצורות של חפצים. מיליוני קולטנים מעבירים דחפים עצביים, ומהם אפשר ללמוד שצריך ללבוש מעיל כי קר לנו, או להרחיק את היד מכוס קפה חם.

קיימת הבחנה בין המידע הנקלט באמצעות העור של אצבעות הידיים (צורות ומרקם – חלק, מחוספס, גבשושי) לבין המידע הנקלט באמצעות העור שעל הגוף (חיבוק, דקירה, כאב, חום וקור, מרקם). המשותף לכל התחושות הללו – מגע (מישוש), כאב, לחץ, טמפרטורה – הוא קליטת הגירויים על ידי תאי החישה שבעור. השוני ביניהם הוא בצפיפותם של תאי חישה שונים שנמצאים במקומות שונים בגוף.

בשביל קיים מסלול עם מרקמי תכסית שונים, שאותם מרגישים כשצועדים בכפות רגליים יחפות.

נבקש מהמשתתפים לחלוץ נעליים.

נתחלק לזוגות. משתתף אחד יצעד בעיניים מכוסות ויובל על ידי בן/בת זוגו לאורך המקטע עם סוגי הקרקע השונים. כאשר יגיעו לקצה המקטע יתחלפו המוביל והמובל ויחזרו לנקודת ההתחלה. במקטע השביל קיימים מרקמים שונים שאפשר לחוש בהם ברגליים יחפות.

יש להזכיר למשתתפים שלכל אורך הפעילות הם צריכים לסמוך זה על זה.

שאלות למשתתפים שצועדים בעיניים מכוסות וברגליים יחפות:

יושבים במעגל ומניחים בידי החניכים שעיניהם מכוסות עלים מסוגים שונים הנמצאים לאורך השביל: עלי אלון מצוי, אלת המסטיק, לוטם, מחטי אורן, מרווה וכדומה.

מבקשים מהם לתאר את העלה: רך/קשה, מחוספס/חלק; שפת עלה תמימה (חלקה)/קוצנית; שביר/גמיש.