מפגש חמישי, שנה ב': להיות חלק – תחושת שייכות

מה הקשר בין מידת המעורבות שלנו במסגרות מסוימות לבין תחושת השייכות שלנו אליהן? המשתתפים יבחנו את המסגרות או את המעגלים שאליהם הם משתייכים, וידונו בקשר שלהם אליהם

מטרות

  1. המשתתפים יבחנו את המסגרות או את המעגלים שאליהם הם משתייכים.
  2. המשתתפים ידונו בקשר שבין מידת המעורבות שלהם במסגרת לבין תחושת השייכות שלהם אליה.

ציוד למפגש

  1. ניירות קרפ בשני צבעים בכמות גדולה
  2. שפתון איפור לפנים בשני צבעים
  3. כדור ספוג למשחק מחניים
  4. דפי מעגלים (נספח א')
  5. מצבעים (טושים) בצבעים שונים
  6. כרטיסיות עבודה אישיות (נספח ב')
  7. פלקט ועליו רשום "חברה ישראלית"
  8. עותקים של העיון החותם

חלק א' – משחק בקבוצות (20 דקות)

המפגש יתחיל במגרש פתוח ביישוב/בבית הספר. יש להודיע למשתתפים מראש על נקודת המפגש העדכנית.
 
** אם מדובר ביום גשום ואין אפשרות לקיים את הפעילות בחוץ נשנה את הפעילות בין שתי הקבוצות לתחרות שאפשר לקיים במקום סגור כמו: חידון או משחקים בסגנון minute to win it. יש להתאים עזרים בהתאם לגרסת הפנים.

נחלק את הקבוצה לשתי קבוצות שיתחרו זו בזו. כל קבוצה תקבל צבע, שפתון לאיפור וניירות קרפ בצבע שלה. ניתן למשתתפים 5 דקות להתקשט ואם נותר זמן נבקש מהם שיחשבו על מורל קליל ומהיר!
 
אחרי 5 דקות הקבוצות יסיימו את ההכנות ויתחילו לשחק במשחק "מחניים" אחת מול השנייה. כאשר מסבירים את ההוראות יש להדגיש את צבעי הקבוצות (לדוגמה: האדומים צריכים לנצח את הלבנים, הלבנים צריכים לפגוע באדומים). מומלץ להלהיב אותם מאוד ולפתח בהם את גאוות היחידה הקבוצתית!

הוראות המשחק:

משחקים על מגרש מלבני שמורכב משני מגרשים מרובעים צמודים. השחקנים מתחלקים לשתי קבוצות כאשר מטרתה של כל קבוצה היא לפסול את כל שחקני הקבוצה היריבה. בתחילת המשחק כל קבוצה עומדת באחד המגרשים המרובעים (חוץ מהשבוי המדומה). שחקני כל קבוצה רשאים להתמסר ביניהם בכדור. שחקן שנפסל נקרא "שבוי" ועובר לשטח שמקיף את המגרש של הקבוצה היריבה.

פסילה יכולה להתרחש אם כדור פוגע בשחקן ולאחר מכן פוגע בארץ. במקרה זה השחקן שהכדור פגע בו נפסל.
 
בנוסף, אי אפשר ללכת בעת החזקת הכדור ושחקן אינו יכול למסור את הכדור לעצמו. לשחקנים שנמצאים במגרש אסור לצאת מתחומו ולשבויים אסור להיכנס אליו. השבויים משתתפים באופן פעיל במשחק: הם יכולים להתמסר עם חברי קבוצתם ולפסול את חברי הקבוצה השנייה.

שבוי מדומה – לפני תחילת המשחק, נבחר שחקן אחד מכל קבוצה להיות "שבוי מדומה". השחקן שנבחר עובר לאזור השבויים – השטח המקיף את המגרש המרובע של הקבוצה היריבה. השחקן הראשון שנפסל (השבוי ה"אמיתי" הראשון) מחליף את השבוי המדומה והשבוי המדומה חוזר למגרש המרובע של קבוצתו.

איך מנצחים? הקבוצה שפסלה את כל שחקני הקבוצה היריבה מנצחת.

עיבוד המשחק (10 דקות)

  1. איך הרגשתם כשחקנים?
  2. איך הרגשתם להשתייך לקבוצה שלכם?
  3. האם נוצרה אצלכם שייכות או גאוות יחידה קבוצתית? מה יצר אותה?
  4. מה היה התפקיד של הצבעים והקישוטים?

לסיכום החלק הראשון נגיד כי היום במפגש נעסוק בנושא השייכות. נבחן מה יוצר תחושת שייכות לקבוצה מסוימת, מי הם מעגלי השייכות שלנו ומה יוצרת אצלנו תחושת השייכות לקבוצה או למקום.

חלק ב' – מעגלי שייכות (30 דקות)

כל משתתף יקבל דף עם מעגלים זה בתוך זה (נספח א').
 
בשלב ראשון כל משתתף "יקיף את עצמו" במעגלי השייכות שלו. הגדרה זו פתוחה לפרשנות אישית על ידי כל משתתף. מעבר לעיגול הפנימי ביותר, שהוא "אני", כל שאר המעגלים נתונים לבחירת כל משתתף.
 
חשוב שהמשתתפים ידרגו את המעגלים על פי דרגת הקרבה/ההשתייכות למעגל זה. לדוגמה: אם ההשתייכות שלי לאוהדי מכבי חיפה חזקה יותר מההשתייכות לקוני קסטרו – המעגל של אוהדי מכבי חיפה יהיה פנימי יותר.

בשלב השני (עוד לפני השיתוף) נבקש מהמשתתפים לקחת עט/טוש בצבע אחר וליד כל כותרת של מעגל לכתוב את הדרגה הרחבה יותר של אותו מעגל. לדוגמה: אם כתבתי אוהדי מכבי חיפה הדרגה הרחבה יותר יכולה להיות אוהדי כדורגל בישראל או אוהבי ספורט. אם כתבתי תנועת בני המושבים הדרגה הרחבה יותר יכולה להיות תנועות נוער. אם כתבתי שבט אחים הדרגה הרחבה יותר יכולה להיות הנהגת דרום או תנועת הצופים, וכן הלאה.

נתכנס לדיון במליאה

  • נבקש מכמה משתתפים לשתף את המעגלים שכתבו בסבב הראשון, ונבקש להרחיב על מעגל אחד מסוים. להסביר מדוע רשמו אותו כמעגל שייכות.
  • נבדוק אם יש קווי דמיון ושוני בין משתתפים בקבוצה – האם יותר מאחד רשם את אותו מעגל השתייכות, האם מיקמו את המעגל באותו מקום, האם יש מישהו שכתב מעגל שמשתתפים אחרים לא הסכימו עליו ועוד…
  • האם רוב המעגלים שציינתם הם מעגלים שבחרתם להשתייך אליהם או שאתם משתייכים אליהם בלית ברירה?
  • מה מייצר את תחושת השייכות שלכם למעגלים השונים?
  • נעבור לשתף בשלב השני של התרגיל – שלב הרחבת המעגלים. נתחיל בשיתוף חופשי של המשתתפים.
  • אם מסתכלים רק על הכותרות של הסבב השני, האם עדיין אפשר להגדיר את המעגלים האלו כמעגלי ההשתייכות שלכם? הסבירו.
  • את התרגיל הזה אפשר להמשיך עוד ועוד כך שנרחיב את המעגלים יותר ויותר. אז איפה עובר הגבול? מתי כבר לא נרגיש שייכים יותר?
  • האם בעקבות התרגיל הזה יש לכם תשובה לשאלה מה מייצר אצלנו תחושת שייכות?

נסכם את החלק הזה באיסוף המילים המרכזיות שהעלו המשתתפים בנוגע לשאלה "מה מייצר שייכות"? בחלק הבא נבחן את השונה ממני, את מה שמרגיש לי רחוק מהשייכות אלי.

חלק ג' – מעגל עם מטרה (15 דקות)

בחלק זה נבקש מהמשתתפים לבחור את אחד המעגלים שאותם סימנו בשלב הראשון. כל משתתף יקבל כרטיסייה (נספח ב') עם שאלות ובעבודה עצמית יענה על השאלות שבכרטיסייה. נקצה לחלק זה כ-7-5 דקות.
 
  • כדאי להדגיש ש"מעגל" יכול להיות גם מקום וגם אנשים. לדוגמה: אם בית הספר הוא מעגל שייכות, בית הספר הוא גם מבנה ומוסד (שיהיה באותו מקום בעוד עשור), אך כך גם החברים שלי לשכבה, שיהיו במקום אחר בעוד עשור.
  • מכיוון שהשאלות זהות אך המעגלים שונים חשוב שהמנחה יעבור בין המשתתפים ויסייע להם "לתרגם" את השאלות, כדי שיבינו את הכוונה בהקשר של המעגל שבו בחרו.

נחזור למליאה ונשאל:

  • האם העובדה שהגדרנו מראש את המעגלים כמעגלי שייכות השפיעה על הבחירות שלכם? המילה שייכות מתארת לא רק יחס אובייקטיבי אלא גם יחס רגשי.
  • מה עניתם על התחושות שיש לכם כחלק מהמעגל?
  • האם יש קשר בין התחושות האלו לאופן שבו שאתם רואים את המעגלים השונים בעוד 10 שנים? ולדברים שאתם עושים כדי להגשים את מה שאתם מנבאים למעגל הזה?

למנחה – סכם עד כה את התשובות שעלו לגבי תחושות שעולות אצלי ממקום שאני שייך אליו, ובעיקר את האחריות שיש לי כלפי מקום שאני חלק ממנו. הדגש את הקשר שבין התחושות שיש לי כלפי מעגל שייכות לבין האחריות שאני מחויב לקחת עליו. שווה לדבר על מוטיבציה פנימית בהקשר הזה, ולא רק על השתייכות בלית ברירה.

נעבור לחלק הבא עם השאלה: האם מישהו מכם רואה בחברה הישראלית מעגל שייכות שלכם?

סיכום – חברה ישראלית כמעגל שייכות (15 דקות)

נפרוס על הרצפה פלקט שעליו רשומות המילים "חברה ישראלית".
כל משתתף יתבקש לקחת טוש ולכתוב על הפלקט מהן התחושות שהוא מרגיש כלפי החברה הישראלית.

לאחר שכולם יכתבו את התחושות שלהם נדון בשאלות:

  1. מהי האחריות שיש לנו כלפי החברה הישראלית?
  2. האם אנחנו יכולים לקחת אחריות על מעגל שהוא כל כך רחב?
  3. כיצד תתבטא אותה לקיחת אחריות?

עם השאלות האלו נסכם את המפגש גם אם הן נותרו ללא זמן מענה. השאלות האלה טובות גם כנקודות למחשבה לקראת המשך התהליך.

אם נותר זמן נקרא יחד את העיון החותם ולאחריו נציף שאלות אחרונות.

עיון חותם

הכרזת עצמאות / מואיז בן הראש

אני מדינה של
איש אחד
בארצי אני סובלני
כלפי כולם
מדינתי היא חילונית ודתית
פונדמנטליסטית (אמונה קנאית) וליברלית
אני עורך בחירות כשרצוני בכך
ועובר את הגבול ללא בעיות
אין לי נציגות באו”ם
ואיני גורם בעיות לאיש
בארצי אני ראש הממשלה
והמהגר הנצחי
אני לוקח אתי את גבולותיי לכל מקום
וממשלתי אינה מבקשת ממני תוספת תקציב
אני מדינה של איש אחד
לעולם איני מכריז על מלחמה
אין לי דרישות טריטוריאליות
מהמדינות השכנות לי
אני מדינה של איש אחד
שמסתדר טוב מאוד עם אשתו.
מואיז בן הראש, משם באתי, הוצאת מובן, 2008

  1. מהו לדעתכם המסר המרכזי של הכותב?
  2. מהם הדברים שמעידים על תחושת השייכות שלו למדינת ישראל?
  3. לדעתכם – האם רוב אזרחי ישראל חיים בתודעה של מדינה וחברה רחבות, או חיים "במדינה של איש אחד"?
  4. מהי תפיסת חייכם? האם אתם חיים במדינה של איש אחד או בחלק ממדינה גדולה יותר?

למנחה – כדאי לשאול, בייחוד אם המשתתפים דיברו על כך שיביאו את אחריותם כלפי המדינה לידי ביטוי במעשי אזרחות "קטנים" יותר, האם מעשים קטנים של אזרחות טובה הם מספיקים או שהם יוצרים מדינה של אדם אחד?