המפגש יעורר דיון באופייה של החברה הישראלית כפי שעולה מסטיקרים מוכרים ומפרסומים ברשתות החברתיות, באחריות שלנו לתוכן המתפרסם ובאפשרות של כל אחת מצורות התקשורת הללו ליצור שינוי משמעותי
נתחיל סבב שבו נבקש מכל אחד לשתף בסטורי האחרון שהוא העלה. נשאל מדוע בחרו להעלות דווקא את זה. האם היו מטרה או מסר מאחורי התמונה? כמה זמן לקח לצלם/לערוך אותה?
לאחר הסבב נסביר:
היום הניידים שלנו הם דרך התקשורת העיקרית, דרכם אנחנו מפיצים מסרים ומהר, אבל כל זה יחסית חדש. לפני כעשור טלפונים חכמים ורשתות חברתיות היו בראשית דרכם, ומסרים עברו בדרכים אחרות. יכולים לחשוב על כמה מהן?
אמצעי התקשורת שימשו תמיד כלי מרכזי להעברת מסרים, בעבר וגם בהווה – אולם הם מבוקרים יותר, ממסדיים יותר ונתונים לפיקוח.
ומה נהוג היה לעשות כאשר קבוצה או אדם פרטי רצו להעביר מסר? השתמשו בכרזות, פרסומות וסטיקרים (מדבקות), שהיו הדרך המרכזית להעברת מסרים בהיקף רחב. השימוש בסטיקרים הפך כל כך נפוץ בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, שאפילו דויד גרוסמן* כתב על כך שיר מחאה, שמאוחר יותר זכה לביצוע של להקת הדג נחש.
*דויד גרוסמן הוא סופר, מסאי, משורר ושדרן רדיו ישראלי. ספריו תורגמו לשפות רבות, ופורסמו ברחבי העולם. גרוסמן נולד ב-25 בינואר 1954 בירושלים. הוא זכה בפרסים ועיטורים רבים. בכל יצירותיו משתמש גרוסמן בכלים ספרותיים מודרניים, כגון זרם התודעה, זוויות ראייה שונות בסיפור, ועירוב של דמיון עם מציאות, בייחוד בסיפורי ילדים.
לאחר ההסבר נשמיע את השיר שירת הסטיקר (אם יש גישה למקרן, מומלץ להקרין את הקליפ).
לקליפ שירת הסטיקר»
מילות השיר מצורפות בנספח 1.
לאחר הדיון נספר לקבוצה שמאחורי כל סטיקר עמדו מחשבה עמוקה ותכנון, עבודה ויצירה, ורק אז הוא הופק ופורסם. בניגוד להיום – שכל מה שצריך זה לכתוב משהו ברשת החברתית וללחוץ post.
עכשיו בואו ננסה להבין ביחד מה עומד מאחורי כמה מהסטיקרים האלו, והאם הפורמט הזה יכול להיות רלוונטי גם בימינו?
בשלב הראשון נפזר את כל סיסמאות הסטיקרים מהשיר על הרצפה, ונבקש מהקבוצה לחלק את הסטיקרים לפני נושאים שונים. (נספח 2).
אפשרות ראשונה: קטגוריות כגון ימין, שמאל, מיליטריזם, חברה ודת.
אפשרות שנייה: לבקש מהמשתתפים לחלק את הסיסמאות ל"עדיין רלוונטיות" ול"לא רלוונטיות".
נשאל:
לאחר הדיון נערוך דיבייט בין הקבוצות השונות ובו נשאל איזה סטיקר הכי חשוב וצריך לחזור להיות פופולרי.
אפשר לחלק רנדומלית את הסטיקרים ואפשר לבקש מכל קבוצה לבחור את הסטיקר שהיא רוצה לעסוק בו.
העם עם הגולן»
כמה רוע אפשר לבלוע?»
יהודי לא מגרש יהודי!»
דור שלם דורש שלום!»
זבל מי שמלכלך!»
נ נח נחמ נחמן מאומן»
מי שנולד הרוויח!»
לפני הצפייה בסרטונים נבקש מחברי הקבוצה לכתוב מה דעתם על הסטיקר ממבט ראשון:
לאחר הצפייה בסרטון נבקש מהקבוצה להציג את הסטיקר ואת סיפורו לכולם בצורה המשכנעת ביותר: לספר מהיכן הגיע הרעיון לסטיקר, על איזה מאבק/צורך הוא בא לענות והאם הוא הצליח במשימה שלו.
לאחר ההסבר, כל קבוצה תחלוק עם כולם מה חשבו חבריה לפני הצפייה בסרטון, ומה הם חושבים עכשיו, עם כל המידע שיש להם על הסטיקר.
לאחר שכל קבוצה הציגה את הטיעונים שלה, נערוך הצבעה – איזה סטיקר כל אחד רוצה לתלות בחלון שלו?
נחלק לכולם פתקים ריקים ונבקש לכתוב עליהם כמה שיותר דברים שהם עלו לסטורי. לדוגמה: אוכל, בגדים חדשים, נוף יפה, פוסט פוליטי.
ניתן כמה דקות לכתיבת הפתקים, ולאחר מכן נבקש מהקבוצה לפזר את הפתקים על הרצפה כדי שכולם יוכלו לראות אותם.
אם עולות דוגמאות מהקבוצה – עדיף לפתח את השיחה משם. אם לא, נציג את הסיפור של מישל טרוני, דניס צ'רקוב והכלב. הסיפור מופיע בסרטון הבא, ב-1:58:
https://youtu.be/KS0Ckw0XW5I?si=XuyIJBSNfGli9dO0נשאל:
נסכם ונאמר: במדיה החברתית של היום יש לנו יותר כוח והשפעה מאשר היו לנו לפני עידן המדיה החברתית. הדברים עוברים בין אנשים בצורה מהירה יותר ולפעמים גם חזקה ומרגשת יותר. (סרטון לעומת סטיקר.)ועם זאת, יש לנו אחריות גדולה לפרסם ולהשתתף בדברים החיוביים וטובים ולהימנע מדברים שיכולים לעודד לקיצוניות.או במילותיו של בן פרקר (דודו של ספיידרמן): "עם כוח גדול באה אחריות גדולה".