המפגש נפתח בדיון במושג "פרה קדושה" ובבירור תחושת הקדושה שיש לכל אחד באופן אישי. החלק השני יעסוק ב"פרה הקדושה" הגדולה בחברה הישראלית - השואה. מה מותר ומה אסור ביחס אליה?
סבב שמות: שאלו – מהו האופן שבו חגגת בר/בת מצווה (משהו מיוחד שעשית, משהו שאפיין את האירוע, בחירה מסוימת שהייתה לך בתהליך).
משחק התעוררות וחימום "טאבו": נחלק את הקבוצה ל-3-2 קבוצות קטנות, שיתחרו זו בזו במשחק טאבו. כל קבוצה שולחת נציג. לנציג יוגשו כרטיסיות עם מילים שאותן יצטרך להעביר לקבוצה. החוקים הם שאסור לנציג לומר את המילה או מילים מאותו שורש, וכן לא את המילים שרשומות מתחתיה. כמו כן לנציג אסור להשתמש בפנטומימה – רק במילים. לכל נציג יש דקה להעביר כמה שיותר מילים. כעבור דקה יהיה תור הנציג מהקבוצה המתחרה וכן הלאה עד שנגמרות כרטיסיות המילים (מצורפות כנספחים).
בדת ההינדואיזם הפרה (וגם הפר) נחשבת לקדושה, ועל כן נמנעים המאמינים מלשחוט אותה ולאכול מבשרה.
המושג "פרה קדושה" משמש בהשאלה בעברית בת ימינו לתיאור דבר מה (כמו ערכים, אמונות, אישים ומיתוסים) שקיים טאבו רחב בחברה על פקפוק, לגלוג או כל סוג של פגיעה אחרת בו.
נפתח בהסבר ושיח על קדושה. כיצד המסורת/היהדות מקדשת דברים אשר חלחלו לתוך החיים שלנו היום במציאות. למעשה אפשר לחלק את נושאי הקדושה לארבע קטגוריות שעדיין רלוונטיות באופן שונה לחיינו:
לכל אחד מאלה, יש לכל אחד ואחת מאיתנו מקומות שהם יכולים להתחבר אליהם. אמנם לא כולם יגדירו את ההגדרה שלהם "כקדושה" אך היא מדורגת גבוה בסדר העדיפויות.
נתלה על קירות הכיתה/נניח על הרצפה ארבעה פלקטים עם ארבע כותרות. ליד כל פלקט יופיע טקסט מנחה לחשיבה שקשור לכותרת הפלקט. ניתן זמן למשתתפים להסתובב בין הפלקטים, לקרוא את הטקסטים ולענות על השאלה המופיעה על הפלקט (בעילום שם).
למנחה – אם יש צורך לחזור איתם לשורה התחתונה של החלק הקודם זה עניין אינדיבידואלי. כל אחד יכול לכתוב כל תגובה שמתאימה לו באופן אישי.
השאלות על הפלקט והטקסט המלווה:
עמוס עוז: מה קדוש בעיניי?"בשבילי קיים מקום קדוש אחד מאז שאני ילד. הספרייה. אני בן של ספרן, חתן של ספרן. בעל של ארכיבאית (ארכיונאית, מומחית למידע), גיס של ספרן ואבא של שלושה כותבים. איזה עוד מקום יכול להיות קדוש לי חוץ מהספרייה?"
תפילה/לאה גולדברג
למדני אלוהי ברך והתפללעל סוד עלה קמלעל נגה פרי בשלעל החירות הזאתלראות, לחוש, לנשוםלדעת, לייחל, להיכשללמד את שפתותי ברכה ושיר הללבהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליללבל יהיה יומי היום כתמול שלשוםלבל יהיה עלי יומי הרגל
נגה ברנר סמיה, על פרשת תרומות:"אין במקדש חומר קדוש. מקום יכול לקבל קדושה רק אם אנחנו בני אדם מעניקים למקום קדושה. הדרך היחידה להעניק למקום קדושה היא על ידי יצירת מקום שמתגלמים בו הערכים העילאיים ביותר: הצדק, השלום, השוויון והכבוד. אלו המרכיבים של קדושה".
שמחות קטנות/עמיר בניון ומיכה שטרית
עמוק בליבך, עיגולים של שמחהואור גנוז בנשמת אפךעמוק בלב, עיגולים של כאבאתה שונא, אתה אוהב.לחיי התמימים ודוברי האמתוכל החיים את חייהם באמתשזוכרים את השמש ונוגעים באורשיודעים אהבה, שאינה בת חלוף.יהללו, יהללוך מלאכיםולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכהיהללו, יהללוך מלאכיםשמחות קטנות יאירוכנצנוץ הכוכבים.לאחר שהמשתתפים קראו את הטקסטים וענו על השאלות נחזור למליאה.
כעת נדון ב"פרה קדושה" בחברה הישראלית – השואה, או יותר נכון, האם מותר להשוות את השואה? נתחלק לארבע קבוצות שונות, כאשר כל קבוצה תקרא כתבה אחרת על השואה ותענה בעקבותיה על שאלות. (אפשר ורצוי לשלוח את הכתבות לכל קבוצה כך שיוכלו לקרוא אותן בטלפון הנייד).
לאחר הדיונים בקבוצות, נחזור למליאה ונבקש מנציג אחד מכל קבוצה לספר על הכתבה שלהם ולשתף בדיונים בקבוצות שלהם.
בסוף הסבב של כלל הקבוצות, נשאל את הקבוצה: למה השוואת השואה הפכה ל"פרה קדושה" בחברה הישראלית?
* השואה הייתה אירוע היסטורי בסדר גודל שלא ניתן לעכל אותו. בין מקימי המדינה היו שורדי שואה בעצמם ורבים שאיבדו את משפחותיהם בשואה, גם אם עלו לארץ לפני כן. תחילה הייתה השואה טאבו בחברה, שלא דובר כלל. אולם עם הסכם השילומים ומשפט אייכמן החל הנושא לעלות בחברה יותר ויותר. נושא זה היה ועודנו רגיש ביותר.
השואה יצרה דחיפה מרכזית להכרה בינלאומית בצורך של העם היהודי למדינה משלו. אך עם השנים גם לגבי השואה ישנה שחיקה במושג והתפוררות ערכית סביבו.
חשוב לסיים בהנחה של"פרות קדושות" בחברה הישראלית, כגון השוואת השואה, אין תשובה חד משמעית בציבור. ככל שנעסוק בנושאים רגישים אלו, כך נוכל לבנות את עצמנו כחברה יותר חזקה ויציבה שמסוגלת לחולל בתוכה שינויים.
עיבל – חיים גורי
כִּמְעַט כָּל הַפָּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת נִשְׁחֲטוּ.מַה נַּעֲשֶׂה.אוּלַי נִפְנֶה אֶל גְּדוֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה,הָאוֹמֵר וְעוֹשֶׂה.אוּלַי נַבְרִיחַ כַּמָּה מֵהֶן מִמִּזְרָח,מֵהָע'וֹר שֶׁמֵּעֵבֶר לַגְּבוּל.אוּלַי נְבַקֵּשׁ פֶּסֶק-זְמַן.אוּלַי תוֹמַרְקִין יָקִים בְּיָדָיו הַקָּשׁוֹתאַנְדַּרְטָה לְזִכְרָן הַיָּקָר –בַּרְזֶל מְעֻרְגָּל, מִזְדַּקֵּר עַל רֶכֶס קַשּׁוּב,מוּל מוֹאָב.קָשֶׁה לִי אִישִׁית לְלֹא הַפָּרוֹת הָאֵלֶּה.שָׁנִים עַל שָׁנִים רָעִיתִי אוֹתָן.אֲנִי הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה דּוֹמֶה לִמְתוּשֶׁלַח,לְעוֹד פָּרָה קְדוֹשָׁה שֶׁנִּשְׁחֲטָה.