מפגש שני: מהו חזון – מדינת ישראל תהא

המפגש יתמקד בשיח על חזון הקבוצה, בעזרת היכרות עם אישים וטקסטים מכוננים בעיצוב החזון של מדינת ישראל. המשתתפים ייחשפו לדמויות שהקימו את מדינה ישראל ואת קק"ל.

רציונל

פעילות זו מתקיימת בתחילת רצף המפגשים. הקבוצה עדיין בוחנת את אופייה ויחסיה, המשתתפים עדיין לא בטוחים לגבי אופי הפעילות ורצונם להשתייך.
 
הפעולה נבנתה כך שמצד אחד היא חווייתית ואקטיבית ומצד שני היא מאפשרת שיח מעמיק בתחומי התוכן הרלוונטיים.
 
כהמשך למפגש הקודם, במפגש זה נמשיך לעסוק בבניית הקבוצה. הפעם נתמקד בשיח על חזון הקבוצה. בעזרת היכרות עם אישים וטקסטים מכוננים בעיצוב החזון של מדינת ישראל תתחיל הקבוצה לדון בחזון שלה. במהלך הסדנה ניחשף לדמויות שהקימו את מדינה ישראל ואת קק"ל. על החזון להוות בסיס למפגש הבא שבו הם יסיירו באזור הפעילות באופן עצמאי ובצורה בוחנת.
 
משך הפעילות – שעה וחצי

מטרות הפעילות

  • המשך גיבוש הקבוצה וביסוסה
  • מיסוד שיח ערכי ובונה סביב חזון הקבוצה
  • הבנת המושג חזון והרלוונטיות שלו לחיינו.

עזרים

  • בריסטולים
  • טושים
  • עותקים של הפסקה ה-13 של מגילת העצמאות.

מהלך הפעילות

פתיחה

בשני קצוות שונים של החדר/מעגל יונחו שני בריסטולים. בקצה אחד יהיה בריסטול ועליו – "אם תרצו אין זו אגדה". בקצה השני יהיה בריסטול ועליו – "מדינת ישראל תהא". לצד כל בריסטול יונחו טושים.
 
המשתתפים יתבקשו לגשת למשפט שבעיניהם מוכר יותר. כאשר המשתתפים עומדים ליד הבריסטול בקשו מהם לקחת טוש ולכתוב השלמה אפשרית/רצויה מבחינתם למשפט.
 
לאחר מכן בקשו מהם לזוז למשפט שהם מבינים יותר. בקשו מהמשתתפים להשלים שוב את המשפט כפי שהשלימו פעם קודמת. גם אם לא זזו ממקומם עליהם לנסח משפט נוסף. ואז לזוז למשפט שהם יודעים מהיכן הוא לקוח. חזרו על משימת הכתיבה שוב.
 
כעת בקשו מהמשתתפים להסביר מהיכן לקוח כל משפט.

הסבר קצר על המשפטים:

אם תרצו אין זו אגדה – משפט מתוך הספר "אלטנוילנד", שכתב בנימין זאב הרצל. פירוש שם הספר הוא ארץ ישנה חדשה. זהו רומן דמיוני המתאר את החזון של הרצל למדינה שבדרך. אמירה זו מופיעה בפתיחת הספר. אך הרצל בוחר להתייחס אליה באחרית דבר בסיום, בהמשך של "אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה, ויישאר אגדה". למעשה המשפט קורא לקוראים להיות אקטיביים ולקבל אחריות.
 
"מדינת ישראל תהא" – זהו משפט הפותח את הפסקה ה-13 של מגילת העצמאות. הכרזת העצמאות נערכה ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בתל אביב. בטקס הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. הפסקה ה-13 משקפת את אופייה החזוני של המדינה המתהווה ואת העקרונות שלהם מייחלים חותמי המגילה – ההנהגה.

דיון קצר בהתבסס על השאלות הבאות:

מה המשפטים הללו מבטאים? מה זה חזון? למה צריך את זה? למי יש חזון?
האם רק למדינה יש חזון? לעיר? לבית הספר? לקבוצה? לנו באופן אישי?
במה עוזר לנו החזון? ומה קורה אם אנחנו לא מגשימים אותו?
 
עזר מנחה – הגדרות למושג חזון:
לשון המקרא – נבואה, בשורה בדבר העתיד או גורל צפוי.
עברית חדשה – מצב אידאלי שאליו מעוניינים להגיע, שאיפה לעתיד.

משחק צעדים – מבקשים מכלל המשתתפים לעמוד בשורה ישרה. כל משתתף הולך קדימה מספר צעדים כמספר החלומות שלו, השאיפות והיעדים שלו, צעד לכל חלום או שאיפה. כעת בקשו מהם לחזור אחורה לפי מספר החלומות והשאיפות שהגשימו או שנמצאים בשלבי הגשמה.

מקיימים דיון קצר בעמידה במקום:
  • מה אנחנו לומדים זה על זה מתוך המשחק הזה?
  • מה אנחנו לומדים על עצמנו?
  • האם כל החלומות שלנו ברי הגשמה?
  • אילו מבין החלומות קל יותר להגשים ואילו פחות?
  • מה צריך בשביל להגשים חלומות/שאיפות? האם יש אנשים שההגשמה "קלה" להם יותר?
  • מי אתם מכירים שהגשים חלום?

נספר למשתתפים בקצרה את סיפורו של יונה קרמינצקי ואת סיפורו של בנימין זאב הרצל (נספח א') ונבקש מהם להבחין (לכתוב) מתי עולים בתוך הסיפור חלומות ושאיפות ומתי הם מוגשמים. מה אפשר להם להגשים את החלומות, ומה מנע מהם להגשימם?

משחק המחשה למשימה קבוצתית וחזון קבוצתי

בחרו אחד משני המשחקים הבאים:
  1. כותבים בדומינו ראלי – בקשו מהמשתתפים לבחור מילה שמייצגת אותם כקבוצה, שמייצגת את החזון הקבוצתי שלהם. כעת בקשו מהם לכתוב אותה בעזרת קוביות של דומינו ראלי.
  2. עוברים בלי רצפה – סמנו שתי נקודות בחלל (רחוקות זו מזו). על משתתפי הקבוצה להעביר שלושה משתתפים מנקודה א' לנקודה ב' מבלי שהשלושה דורכים על הרצפה.

קיימו שיחה קצרה:
האם משימה מסוג זה דורשת חזון? כיצד הוא בא לידי ביטוי? האם שיתוף פעולה הוא חלק מהחזון הקבוצתי? מה עוד חלק ממנו? האם כפרט יש לי אחריות על החזון הקבוצתי? האם יש הבדל בגודל האחריות שלי בהתאם לגודל הקבוצה?

קראו את הפסקה ה-13 בשלמותה

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה".

מה מבין הדברים שכתובים בפסקה חשוב בעיניכם? האם הפסקה מתממשת בימינו? כיצד? האם צריך לממש אותה?

סיכום

במפגש היום עסקנו במהו חזון, בצורך שיש בו, ונחשפנו לחזונות שונים, חלקם קצרי טווח, חלקם ארוכי טווח, חלקם אישיים, חלקם לאומיים.
אך באופן כללי נוכחנו לדעת שהצורך בחזון הוא משמעותי לנו בדרכי הפעולה שלנו, ביכולת לבחון את עצמנו ובהישגים שלנו.
 
החזון הוא, במובן מסוים, החלק התאורטי של השאיפות והמטרות שלנו, ולאורו נבחן גם המימוש של הדברים במציאות. אבל בזה נעסוק כבר במפגש הבא.