כ"ט בנובמבר

אבל, לפני שנצא לחגיגות יום העצמאות, כדאי לזכור כי קדמו להצבעה ימים רבים של פעילויות מדינית, התיישבותית ועשייה חלוצית מרובה, שכדאי לתת עליהן את הדעת. בעוד שהיהודים, שחיו בארץ ישראל, עשו כל שביכולתם להקים מדינה עצמאית, הערבים שחיו בפלשתינה ובמדינות ערב השכנות ניסו למנוע את ייסודה של המדינה. ימים עקובים מדם ופעילות מחתרתית עברו על תושבי המקום, זאת במקביל למציאת פתרון דיפלומטי.

הפתרון הדיפלומטי

באפריל אותה שנה יצאה משלחת מטעם האו"ם לאזור כדי לבחון מקרוב את הנעשה בשטח. חברי הוועדה המיוחדת לענייני ארץ ישראל שהו כאן כחמישה שבועות, ובאוגוסט הם הגישו את המלצתם על חלוקת השטח לשתי מדינות לשני עמים.

ב-29 בנובמבר 1947, י"ז בכסלו תש"ח, הצביעה עצרת האו"ם על החלטה 181, שדנה בחלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית וקביעת משטר בינלאומי על העיר ירושלים וסביבתה, והתקבלה ברוב קולות. כצפוי, הערבים לא קיבלו את ההצבעה והחלו בפעולות למניעת יישומה של התכנית, וכבר ביום למחרת הם תקפו אוטובוס נוסעים שהיה בדרכו מנתניה לירושלים, ולמעשה זו הייתה יריית הפתיחה של מלחמת העצמאות.

ונעבור להצבעה

החלטה 181 התקבלה ברוב של 33 קולות, 13 התנגדו, 10 נמנעו ומדינה אחת נעדרה.
תוצאות ההצבעה (מסודר לפי א"ב):

בעד: אוסטרליה, אוקראינה, אורוגוואי, איסלנד, אקוודור, ארצות הברית, בוליביה, בלארוס, בלגיה, ברזיל, ברית המועצות, גואטמלה, הרפובליקה הדומיניקית, דנמרק, דרום אפריקה, האיטי, הולנד, ונצואלה, לוקסמבורג, ליבריה, נורבגיה, ניו זילנד, ניקרגואה, פולין, פיליפינים, פנמה, פרגוואי, פרו, צ'כוסלובקיה, צרפת, קוסטה ריקה, קנדה, שבדיה.

נגד: איראן, אפגניסטן, הודו, טורקיה, יוון, לבנון, מצרים, סוריה, עיראק, ערב הסעודית, פקיסטן, קובה, תימן.

נמנעו: ארגנטינה, אתיופיה, בריטניה, הונדורס, יוגוסלביה, מקסיקו, סין, צ'ילה, אל סלוודור, קולומביה.

נעדרה: תאילנד (לשעבר סיאם).

לחצו על מפת ההצבעה האינטראקטיבית בגוגל.

למידע נוסף על כ"ט בנובמבר 1947:

באתר הכנסת
באתר משרד החינוך