מאי 2012: טיול בירושלים

מאת: רעות בדיחי

חודש מאי מזמין אותנו לטייל בירושלים, הן בירושלים המתחדשת, אשר החודש, מאי 2012, נחגוג 45 שנים לאיחודה, והן בירושלים העתיקה, שאליה נהרו המוני עולי הרגל מדי חג שבועות. ירושלים משופעת בפינות קסם רבות. ההיסטוריה, האוויר, האבנים הירושלמיות, הנוף המעורב – מהלכים קסם על המטיילים
עונה מומלצת: רצוי באביב ובקיץ
זמן טיול: תצפית+אמת מים+פסיפס אמת המים- כשעתיים
מתאים: לכל המשפחה
כיצד מגיעים: טיילת ארמון הנציב: מקבילה לרחוב דניאל ינובסקי בואכה שכונת ארמון הנציב/תלפיות מזרח. חניון לרכב נמצא בקצה המזרחי של הטיילת.
יער השלום ו"גן ילדי ישראל" – כניסה ברכב מרחוב נעמי בשכונת אבו טור או ירידה ברגל מטיילת שרובר.
אמת המים בארמון הנציב – מחניון הטיילת הליכה של כ- 3 דקות אל מפגש הרחובות דב גרונר ועולי הגרדום. משם יש שילוט המוביל לגרם המדרגות ולאמת המים.
הפסיפס- נמצא במרכז רחבת הבטון שבתוך גן ארצי שרמן. מדרום מזרח לחניון הרכב של הטיילת.
להורדת מפה: הקליקו כאן.
טיילת האז. צילום: חוה בראון
טיילת האז. צילום: חוה בראון

תצפית טיילת ארמון הנציב

על שלוחת הר אחת, בדרום מזרח העיר, שוכנת טיילת ארמון הנציב. מטיילת זו נשקפת תצפית מרהיבה אל מזרח העיר, שכונותיה, הר הצופים והעיר העתיקה. הטיילת יושבת על ציר שבו התרחשו כמה אירועים מכוננים בדפי ההיסטוריה.

בזמן מלחמת העצמאות, כמו גם בשנים הרבות שלפניה, חיה בירושלים אוכלוסייה מעורבת: יהודים, ערבים, נוצרים, ארמנים ועוד. עם תום המלחמה, נחתם הסכם שביתת נשק, שחילק את העיר לשניים. חלקה המזרחי נשאר בריבונות ירדנית, וחלקה המערבי בריבונות מדינת ישראל שאך זה הוקמה. קו הגבול עבר בין בתי העיר: מארמון הנציב, בו שכן בעבר ארמונו של הנציב העליון הבריטי ששהה בארץ, הלך הגבול צפונה, עבר בין בתי שכונת אבו טור, התקדם אל פאתי הר ציון, דרך מנזר נוטרדאם, ומשם אל מעבר הגבול "מעבר מנדלבאום", במזרחן של שכונות מאה שערים ובית ישראל.

אנקדוטה משעשעת מספרת על בית בשכונת אבו טור, אשר חדריו היו בצד אחד של הגבול, ושטח בית השימוש- מעברו השני של הקו. כיצד קרה הדבר? עם תום הלחימה, לקחו מפקדי הצבאות את מפת העיר. כל אחד לקח לידו עפרון בצבע אחר, סימן את העמדות בהן ישבו חייליו, ומתח קו בין העמדות. אם, למשל, היתה אבן קטנה על הרצפה- יכל העיפרון לקפוץ- ואיתו הגבול. יתרה מזאת, העפרונות היו עפרונות שעם. לעפרונות אלו יש תכונה- לפעמים, לאחר ציור בהם- מתעבה מעט הקו המצויר. עובדות אלו, משהיו צריכות כשתורגמו מקו משורטט על מפה מאולתרת לקו גבול בשטח העיר, יצרו לעתים מצבים מאד מאד לא יומיומיים. את השגרה הזאת חיו תושבי ירושלים של אז. שכנים מעברו השני של הרחוב גרים בעצם במדינה אחרת, ובין לבין עוברת גדר תייל. שיחות, צחוקים ואף פיתות טריות- היו מוצאים את הדרך לדלג מעל לקו זה.
תצפית לירושלים מטיילת האז. צילום: חוה בראון
תצפית לירושלים מטיילת האז. צילום: חוה בראון

יער השלום וגן ילדי ישראל

לאחר איחוד העיר נטעה קרן קימת לישראל את "יער השלום" בשטח שהיה מפורז בין שתי המדינות, במשך 19 שנה, בואכה שכונת אבו טור. היער ניטע באגן נחל קדרון, ועקב קרבתו למדבר יהודה, ביושבו על גבול הישימון, הוא נתון להשפעת האקלים המדברי. ביער נטועים עצי אורן, ברוש וארז.
לקראת חגיגות ה-3,000 לירושלים הקימה קק"ל את "גן ילדי ישראל", בו קיימות עמדות תצפית לנוף וכן מבנים ייחודיים המייצגים תקופות שונות בתולדות העיר.

אמת המים ופסיפס האמה

נפליג עוד לאחור על כנפי ההיסטוריה, ונפגוש מפעל מים הנדסי, יוצא דופן בגודלו, בתכנונו ובביצועו. לפני כ-2000 שנה, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו נוהרים אליו שלוש פעמים בשנה המוני בית ישראל. בחג סוכות, בחג פסח ובחג שבועות. מקדש גדול כבית המקדש, אשר מגיעים אליו רבבות אנשים (וקרבנות...) מבקש הרבה מאד מים לתפקודו השוטף. הן בכדי להשקות את העם, והן בשביל הצרכים היומיומיים של המקדש.

מעיין הגיחון, המעיין הביתי של ירושלים, לא היה בו בכדי לספק את צרכי בית המקדש השני. אי לזאת, בנו מערכת של ארבע אמות מים שהובילו מים מגוש עציון הגבוהה, דרך בריכות שלמה, לירושלים ולבית המקדש הנמוכים ממנה. החלק המפעים בכל הסיפור הוא העובדות ההנדסיות: בריכות שלמה מרוחקות מירושלים בקו אווירי בכ-10 ק"מ וגבוהות ממנה בכ-30 מטרים. אורך האמה הוא 21 ק"מ, וזוית השיפוע היא 0.8 מעלות בלבד. בימים ההם, כאשר לא היו מכשירים חשמליים למדידת שיפועים, נחשב הישג זה כמרשים ביותר. כשהגיעה האמה אל שלוחת ארמון הנציב, החליטו מהנדסיה לא להקיף אותה, אלא לחצוב בה ניקבה וכך "לדלג" על המכשול. ניתן ללכת באמת מים זו מדרום לצפון
(בתיאום עם עיר דוד. http://www.cityofdavid.org.il/האתר בתשלום).

מעל האמה, בתוך כר דשא, ישנו פסיפס המתאר את פיתולי האמה על קו הגובה מגוש עציון לכאן. אם תשפכו מעט מים במקום המסמן את בריכות שלמה, תוכלו לעקוב אחריהם עושים את דרכם אט-אט אל מקום הר הבית בפסיפס.
פסיפס אמת המים בגן שרמן. צילום: חוה בראון
פסיפס אמת המים בגן שרמן. צילום: חוה בראון
בחג שבועות, חג מתן תורה, ישנו מנהג להתיז מים איש על רעהו. ברגל זה נהגו להביא את ביכורי הפירות אל המקדש, כמנחה לה'. אם כך- מה ענין המים? התורה, שאת קבלתה אנו חוגגים ברגל זה, נמשלה למים.

"דברי תורה נמשלו למים... מה המים חיים לעולם, כך התורה חיים לעולם; מה המים חינם לעולם, כך תורה חינם לעולם; ...ומה המים מניחים מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו; ..." (מתוך מדרש שיר השירים רבה א, יט')
אנו מאחלים לכם חג מתן תורה וביכורים שמח, ושנדע לעתים להניח את המקום המתגבה בתוכנו, וללכת- ולו בשיפוע מתון מתון- אל מקום פשוט יותר ומקבל.

למידע נוסף: eירוק- מטיילים בטיילת ארמון הנציב וביער השלום בירושלים