על שלוחת הר אחת, בדרום מזרח העיר, שוכנת טיילת ארמון הנציב. מטיילת זו נשקפת תצפית מרהיבה אל מזרח העיר, שכונותיה, הר הצופים והעיר העתיקה. הטיילת יושבת על ציר שבו התרחשו כמה אירועים מכוננים בדפי ההיסטוריה.
בזמן מלחמת העצמאות, כמו גם בשנים הרבות שלפניה, חיה בירושלים אוכלוסייה מעורבת: יהודים, ערבים, נוצרים, ארמנים ועוד. עם תום המלחמה, נחתם הסכם שביתת נשק, שחילק את העיר לשניים. חלקה המזרחי נשאר בריבונות ירדנית, וחלקה המערבי בריבונות מדינת ישראל שאך זה הוקמה. קו הגבול עבר בין בתי העיר: מארמון הנציב, בו שכן בעבר ארמונו של הנציב העליון הבריטי ששהה בארץ, הלך הגבול צפונה, עבר בין בתי שכונת אבו טור, התקדם אל פאתי הר ציון, דרך מנזר נוטרדאם, ומשם אל מעבר הגבול "מעבר מנדלבאום", במזרחן של שכונות מאה שערים ובית ישראל.
אנקדוטה משעשעת מספרת על בית בשכונת אבו טור, אשר חדריו היו בצד אחד של הגבול, ושטח בית השימוש- מעברו השני של הקו. כיצד קרה הדבר? עם תום הלחימה, לקחו מפקדי הצבאות את מפת העיר. כל אחד לקח לידו עפרון בצבע אחר, סימן את העמדות בהן ישבו חייליו, ומתח קו בין העמדות. אם, למשל, היתה אבן קטנה על הרצפה- יכל העיפרון לקפוץ- ואיתו הגבול. יתרה מזאת, העפרונות היו עפרונות שעם. לעפרונות אלו יש תכונה- לפעמים, לאחר ציור בהם- מתעבה מעט הקו המצויר. עובדות אלו, משהיו צריכות כשתורגמו מקו משורטט על מפה מאולתרת לקו גבול בשטח העיר, יצרו לעתים מצבים מאד מאד לא יומיומיים. את השגרה הזאת חיו תושבי ירושלים של אז. שכנים מעברו השני של הרחוב גרים בעצם במדינה אחרת, ובין לבין עוברת גדר תייל. שיחות, צחוקים ואף פיתות טריות- היו מוצאים את הדרך לדלג מעל לקו זה.