יוני 2017: אל המעיין...

לשכשך מתחת לעץ התאנה: בריכת עין מטע. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל
אוהבים מעיינות, עצים ו"זולות" שקטות? הטיול הזה מזמן לכם בדיוק את זה: שני מעיינות קטנים – עין מטע ועין תנור – שמתחבאים להם בערוץ נחל זנוח בלב הרי ירושלים, ועל הדרך יש גם מבנים עתיקים, ואפילו גליית ונוח הצדיק (אולי) היו פה
שקט, צל, מים, רק אתם והטבע – ולא צריך ללכת הרבה בשביל זה. עין מטע ועין תנור, המעיינות שאליהם תגיעו במסלול שלפניכם, מבטיחים לכם כמה שעות של התרגעות בטבע (עם עלייה קטנה בסוף, שלא תגידו שלא אמרנו...). אה, כן – ואל תשכחו את הפנסים, יש גם נקבה קטנה בדרך.

את המסלול (המעגלי) נתחיל בחניון שליד חורבת חנות (אחד היפים בהרי ירושלים, שווה ביקור!), ואל שרידי החורבה – מבנה אכסנייה מהמאה ה-13, התקופה הממלוכית – נגיע בשביל נגיש. במאה ה-13 שימשה האכסנייה את העולים בדרך מעזה לירושלים, הרומאים הוסיפו על הדרך העתיקה מדרגות חצובות, והאגדה מספרת, שממש כאן, מתחת לגל אבנים קטן בין עצי היער, נמצא קברו של גליית הפלשתי.

יוצאים לעין מטע: דרך העפר שיוצאת מרחבת החניה ותיקח אותנו אל עין מטע עוברת ליד עצי יער ובוסתן וחולפת על פני גת גדולה מרוצפת אבני פסיפס. קצת אחרי הגת הדרך פונה שמאלה ואנחנו נגיע לרחבה שממנה יוצאים שני שבילים: אדום ושחור. המלצתנו: רדו לעין מטע בשביל האדום ועלו בשביל השחור.

אנחנו עכשיו בדרך האדומה – במהלכה נחצה את ערוץ נחל זנוח, ונגיע לחורשת איקליפטוסים קטנה, והנה הגענו אל היעד הראשון שלנו – עין מטע. מי המעיין יוצאים מתוך טרסה, ונכלאים בתוך בריכת שכשוך קטנה. על הבריכה מצל עץ תאנה – שבו ותיהנו מהמים, השקט והצל.
הדרך היורדת אל עין מטע. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל
ממשיכים לעין תנור, היעד הבא. הדרך אל עין תנור מתחילה בצעידה לכיוון מערב על שביל עפר, שבה עובר גם שביל ישראל, וחולפת על פני בית אבן מקושת, שככל הנראה היה בית חוה בתקופה הצלבנית. מסביבנו אפשר להבחין בבתים עזובים – הם היו שייכים לתושבי הכפר הערבי עלאר, שננטש בשנת 1948.

לאחר כחצי ק"מ נפגוש בסימון ה"שקוף" – שני פסים לבנים וביניהם פס ללא צבע – המכוון שמאלה. נעקוב אחרי הסימון ומיד נמצא את עצמינו בינות לעצי תאנה צפופים, שביניהם נפערת נקבה. לנקבה תקרת קשת, וזורמים בה מימיו של עין תנור. תשאלו למה דווקא תנור, התשובה טמונה באגדה נוספת – הפעם על נוח, שבמקום הזה ממש עמד תנורו, וכשהתחיל המבול, הפך התנור למעיין. אתם מוזמנים, כמובן, ליהנות גם מפינת החמד הזו.

ועכשיו חוזרים: נשוב על עקבותינו בדרך העפר של שביל ישראל, נחזור לנקודה שבה נפגוש את הדרך המסומנת אדום, נמשיך דרומה, עד שנגיע לשביל המסומן שחור. כאן מתחילים לטפס בחזרה – העלייה אורכת 20-10 דקות, והנוף הנשקף ממנה מנעים את הדרך.

* רמת הקושי של המסלול היא בינונית והוא מתאים למיטיבי לכת.
נקבת עין תנור. אל תשכחו את הפנסים! צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל