דצמבר 2021: שביל הלימנים ביער מיתר

עונה מומלצת: סתיו, חורף וראשית האביב.
אורך המסלול: כארבעה קילומטרים.
אופי הטיול: מסלול מעגלי קל על דרך רחבה. משך הטיול כשעה וחצי. השביל משותף גם לרוכבי אופניים.
איך מגיעים? בשתי דרכים: מהקצה הדרומי של דרך המיתר ביישוב מיתר, או מדרך הנוף ביער מיתר (סימון ירוק). הדרך מגיעה למצפור הבריכה ויורדת משם לתחילת שביל הלימנים.
חשוב לדעת: בקיץ יש להגביל את הטיול לשעות הקרירות של הבוקר ולשעות אחר הצהריים המאוחרות.
מפה: מפת טיולים וסימון שבילים דרום השפלה ושולי הר חברון.

שביל הלימנים עובר בדרך עפר רחבה, המשמשת גם רוכבי אופניים: מנקודת התצפית נרד בדרך עפר המלווה חלקת טרסות משוחזרות שנמצאת מימין לדרך. לאחר כ-300 מ' נגיע לצומת. נפנה ימינה במורד דרך העפר, המלווה את "גיא הלימנים" שנמצא למרגלות השביל, משמאל לדרך. לאחר כ-1.5 ק"מ, לפני פנייה ליישוב מיתר, נפנה בדרך העפר שמאלה, נחצה את הגיא ונעלה בדרך העפר בגדתו השנייה (הפעם הגיא משמאל). לאחר כ-1.5 ק"מ נוספים נחלוף על פני סלע צור בולט. מכאן הדרך עולה עוד כק"מ לראש שביל הלימנים, שממנו התחלנו את הטיול. בקיץ יש להגביל את הטיול לשעות הקרירות של הבוקר ולשעות אחר הצוהריים המאוחרות.

יער מיתר מקיף את היישוב מיתר כפרסה משלושה עברים – צפון, מזרח ודרום. היער משתרע על פני כ-8,200 דונם. נטועים בו עצי אורן, חלקות של עצי אלת הבוטנה (אלה אמיתית), אלה אטלנטית, עצי שיטת הנגב, שיטה סלילנית, קזוארינות מיני איקליפטוס ומינים רבים נוספים. בצפונו נמצא החלק הוותיק של היער. האזור הדרומי הוא פסיפס של חלקות הנטועות בלימנים בין שדות מעובדים.

יער מיתר הוא יער קהילתי. קק"ל החלה בנטיעתו בשנת 1982, שנתיים לפני הקמת היישוב מיתר שלמרגלותיו. ביער הקהילתי פועלים מתנדבים מקרב היישוב למען היער ומעורבים בחייו. ביער עוברת דרך נוף שעבירה לרכב פרטי, יש בו חניונים ומצפורים, שבילי טיול באופניים וברגל ובהם גם שביל ישראל.

היער נמצא בשיפולים הנמוכים של הרי יתיר, ברום של כ-450 מטר מעל פני הים. מבחינה אקלימית נמצא האזור בספר המדבר. גידול יער באזור שכזה, שאינו זוכה בדרך כלל אף ל-300 מ"מ גשם בשנה, מהווה אתגר גדול.
איך עושים את זה? שביל הלימנים, שאורכו כארבעה קילומטרים, ממחיש היטב את האופן שבו הדבר נעשה.

השביל משולט בשלטי הכוונה והסבר.

הזכרנו כבר שיער מיתר נמצא במרחב ספר המדבר – אזור מעבר בין חבל האקלים המדברי לחבל האקלים הים תיכוני, וכי כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על כ-300 מ"מ גשם בשנה. בשנים שחונות העצים נאלצים להסתפק בכמויות משקעים נמוכות בהרבה. בתנאים כאלה קשה מאוד לגדל עצי יער.

מאפיין נוסף של האזור הוא המסלע הקירטוני, שמייצר קרקע שכמעט אינה מחלחלת. רוב מי הגשם ניגרים על פני המדרונות ורק מיעוטם חודר לקרקע ועומד לרשות הצמחייה. זוהי בשורה רעה נוספת למי שמתכוון לגדל כאן יער.

מבט מהיר על הגיא שלפנינו מבהיר מיד כיצד התמודדה קק"ל עם התנאים האקולוגיים השוררים כאן. השטח זרוע חלקות רבות ובמורד כל חלקה בנוי סכר עפר נמוך. אלה הם הלימנים, שעל שמם נקרא השביל. לימן הוא אגן סכור המשמש לאיגום מי גשם הניגרים במדרונות. קק"ל משתמשת בשיטה זו באזורים מעוטי גשם. השטח שמאחורי הסכר קולט נגר מהמדרונות שמסביב וזוכה בכמויות מים גדולות. יתר על כן, המים נעצרים בסכר ובמשך שהייתם בו מחלחלים לאט לאט לעומק הקרקע ומשפרים מאוד את התנאים להתבססות העצים. עם זאת, כשהלימן מוצף נאלצים שורשי העצים לעמוד בפני תנאים של מחסור בחמצן. לא פשוט.

מי שיבקר כאן לאחר גשם ראוי לשמו, יראה לצד השביל את האגמים הקטנים שנוצרים בלימנים. ייתכן שמקור המונח "לימן", המקובל על יערני קק"ל, קשור לשפה היוונית. פירוש המילה לימן ביוונית הוא מפרץ, או נמל, ואפשר שהמים הנאגרים מאחורי הסכר הזכירו למישהו מראה של נמל. בתלמוד הירושלמי נזכר נמל יפו כ"לימנה של יפו", כלומר מקום שיש בו מים. אם כך הוא, נראה כי הוגה המונח לימן ניחן בדמיון רב, אבל היי, גם ליצירת יער ליד מיתר דרוש דמיון לא מועט.

כדי להצליח במשימת הייעור קק"ל נוטעת בלימנים עצים המותאמים לתנאי האקלים. עם עצים אלה נמנים מיני שיטה, חרוב מצוי ושיזף מצוי. חדי עין יראו גם שיחי רותם המדבר שניטעו כאן. אל תתפלאו אם תפגשו כאן עצי אלה אטלנטית. עצים אלה מאפיינים את האזורים הערבתיים של הארץ, שבהם שוררות בקיץ טמפרטורות גבוהות.

ליער מיתר יש חשיבות רבה בהיותו מסדרון אקולוגי המגשר בין מדבר יהודה והנגב לשפלה ולהרי יהודה. חשיבותו רבה לשמירת המגוון הביולוגי ולקשר הגנטי שבין אוכלוסיות הצמחים ובעלי החיים המאכלסים אזורים אלה.

בערך במחצית המדרון עובר השביל ליד סלע צור גדול. הסלע הזה מציין לפחות שני דברים. ראשית, שנותר לנו כחצי קילומטר עד לראש השביל. ושנית, שהגענו לתצורה גיאולוגית שנקראת צור מישאש. התצורה אהובה מאוד על מדריכי טיולים, משום שקל מאוד לזהות אותה בשטח, בזכות שכבות הצור הבולטות שבה. החלק העליון של התצורה, בייחוד בסביבות ערד ונחל צין, עשיר בסלע פוספוריט, שממנו מפיקים את הפוספאט (מחצב המכיל תערובת של מלחים זַרחָתיים). במרכז התצורה בולטות השכבות הכהות של סלעי הצור, בדיוק כמו הסלע שלידינו.

זהו. ניפרד מהצור, נחצה שוב את הלימנים ונעלה חיש קל לראש השביל.