מינים זרים הם מינים שחרגו מתחום תפוצתם הטבעי בעקבות פעילות האדם, במכוון או שלא במכוון. מתוך מינים אלה, מוגדרים כמינים פולשים אלה שיוצרים בתחום החדש אוכלוסיות המתרבות בקצב גבוה בטבע, מתפשטות, ופוגעות בתפקוד של המערכות האקולוגיות המקומיות המקוריות. המינים הפולשים דוחקים מינים מקומיים, וחלק מהם אף משנים את מאפייני בתי הגידול (לדוגמה – יוצרים צל, יוצרים מעטה חומצי* בשכבה העליונה של הקרקע, שמשנה את הסביבה הטבעית שהצמחים רגילים לה, עוצרים חולות נודדים), וכך פוגעים במרכיבים של המערכות הטבעיות שצמחו בתנאים המקומיים, כולל צמחים ובעלי חיים.
חשוב להדגיש – לא כל מין זר נחשב לפולש. מין זר שאינו משפיע לשלילה על הסביבה ועל המערכת האקולוגית המקומית, אינו מוגדר כמין פולש. לדוגמה – הצבר, שהגיע ממקסיקו לישראל. התנאים בארץ לא מאפשרים לצבר לייצר זרעים, ולכן יכולת ההתרבות וקצב ההתרבות שלו מוגבלים, והוא אינו נחשב למין פולש בישראל.
סוגיית ההישרדות נמצאת בבסיס ההגדרה של המין כמין פולש. במקרים רבים של הבאת מינים חדשים, היעדר תנאי סביבה מאפשרים ומתאימים מונע את התבססות המינים האלה במקום החדש.
התמיכה במגוון הביולוגי הייחודי לישראל הוגדרה כאחת המטרות בתורת ניהול היער של קק"ל. הפלישות הביולוגיות נחשבות לגורם השני בחשיבותו להכחדת מינים ברחבי העולם ולפגיעה במגוון הביולוגי. על כן, לטיפול במינים פולשים חשיבות גבוהה בממשק היער בפרט, ובניהול מערכות אקולוגיות ושטחים פתוחים בכלל.
*הקרקעות בארץ לא הופכות לחומציות, מאחר שהן לרוב מכילות גיר ויכולות לשמור על רמת חומציות עם Ph בסיסי, אך בשכבה העליונה של הקרקע (ס"מ בודדים בלבד) נוצר מעטה חומצי, המשנה את הסביבה הטבעית שהצמחים המקומיים רגילים לה.