עץ העוז והמופת

ברגעים של שבר מתגלים הכוחות הנסתרים שמובילים את עם ישראל. ברגעים של שבר מתגלה רוח הגבורה, הרעות ומסירות הנפש. מתקפת שבעה באוקטובר חשפה אינספור מקרים של גבורה בלתי נתפסת. החיילים שיצאו לקרב בראש מורם, נחושים וחדורי מטרה. ולא פחות מכך, אזרחים גיבורים שפעלו בגבורה אדירה, ללא דרגה, ללא אמצעי לחימה משוכללים וללא צו 8 – רק צו ליבם הוא שהוביל אותם במעשי גבורתם.
הם יצאו אל השטח כי היו זקוקים להם. אנשים, נשים וטף ברגעי טבח קשים מנשוא, כשהמוות והרוע מתדפקים על הדלת, הגיבורים הגיעו לשם בניסיון להציל חיים. הם יצאו אל שטחי אש כי במקום שבו צריכים אותם – שם הם יהיו.

 

בסיפור אחד מתוך עשרות, יצאו שלושה בני משפחה אחת להציל חיים. הם הצילו ביחד כ-100 בני אדם! ברגעי הלחימה חשב אחד מהם: "הצלנו יותר משלושה אנשים, וגם אם ניפול זה יהיה שווה את זה". את צורת החשיבה הזו אפשר להבין רק על רקע המתקפה הקשה שספגו תושבי עוטף עזה.

 

הגיבורים שיצאו להצילם, שמו את חייהם על הכף, וחשבו אך ורק על חיי האנשים שיצאו להציל. אלה רק כמה מהסיפורים הרבים שליוו את כולנו בימים קשים של תופת וגבורה.

האחים אלחנן קלמנזון ז"ל ומנחם קלמנזון, יחד עם אחיינם איתיאל זהר, יצאו מביתם שבעתניאל לקיבוץ בארי, מיד עם היוודע להם על המתרחש בעוטף עזה. הם הגיעו לקיבוץ וחילצו תושבים מבתיהם תחת אש, במשך 16 שעות רצופות! יחד חילצו כ-100 תושבים, שחבים להם את חייהם. הם הגיעו לקיבוץ בשבת בשעה 18:00 בערב ופעלו שם עד יום ראשון למחרת, שעות רצופות וקשות, פיזית ומנטלית, של קרבות וחילוצים. "בכל פעם נכנסנו לרכב, נסענו לבית אחד, חילצנו וחזרנו", סיפר איתיאל, "הייתה שם מלחמה פסיכית – צרורות פגזים של טנקים שלנו, נ"ט שלהם, נפילות רקטות, מסוק קרב שיורה, רימונים. בדרך כלל קודם מחסלים את האיום ואז מפנים אנשים, אבל לאלחנן, שהוא איש ביטחון, יש ניסיון רב והוא כותב תורות לחימה לכיתות כוננות. הוא קלט מיד שהמצב שם אחר, ואי אפשר לחכות שיסיימו את הלחימה, ובאמת סיימו אותה רק בראשון בערב". ביום ראשון בבוקר, כשהם על סף קריסה פיזית, הציעו האח מנחם והאחיין איתיאל לאלחנן לעשות הפוגה וללכת לנוח הרחק מאזור הסכנה על מנת לאזור כוחות. אלחנן שכנע אותם להיכנס רק לבית אחד אחרון בטרם יתפנו משם. למרבה הצער, בשעה 9:00 בבוקר ביום ראשון, התנפל על השלושה מחבל מתוך בית חשוך, ירה צרור יריות אל אלחנן והרג אותו במקום.

 

אלחנן קלמנזון מסר את נפשו כדי להציל עשרות אחרים. הוא פעל בנחישות ואמונה, מתוך ידיעה שהוא עלול לשלם על כך בחייו, וגם מתוך אמת פנימית וידיעה ברורה כי עליו לפעול בהתאם לשליחות שהגיעה לפתחו ולעשות כל שביכולתו למען ביטחון אזרחי מדינת ישראל, אחיו לצרה ולשמחה.

 

"אחרי שעות ארוכות של מצוקה הוא הגיע כמו מלאך ומיד נסך בנו ביטחון. הפנים שלו יהיו חקוקים בלבי לעד", כתבה מירב, שחולצה על ידי אלחנן קלמנזון מביתה מבארי כשהיא בחודשי הריון מתקדמים.

 

עוז דוידיאן, בן 52, הכיר את עוטף עזה כמו את כף ידו. כחקלאי שהקים בעבר חווה בעוטף, הוא מכיר את כל דרכי העפר הצדדיות ואזורים שעבור אחרים נעלמים מן העין. כעובד בשירות המדינה, יש לו טנדר ונשק. כאשר נשמעו האזעקות בבוקר שבעה באוקטובר קיבל דוידיאן הודעה מגיסו, שבה כתב על ילדים שרצים בבהלה ליד החווה שבה האכיל את החיות.

 

עוז עדיין לא ידע מה קורה, אבל ידע שהוא חייב לעשות מעשה, לצאת ולעזור. בזכות היכרותו עם השבילים הצדדיים הוא הצליח להימנע מהיתקלות במחבלים בדרכו למתחם מסיבת הנובה, שאליה חדרו מחבלי החמאס וטבחו בצעירים. דוידיאן הגיע סמוך למתחם המסיבה ליד קיבוץ רעים, העמיס אל רכבו צעירים שנסו על חייהם, ונסע חזרה אל המושב. בדרך נתקל במחבלים מכל הכיוונים והצליח בגבורה עילאית ובדרך לא דרך לחמוק מהם. אך דוידיאן לא הסתפק בכך. הוא נסע חזרה אל שטח המסיבה חזור ושוב, מנצל את ההיכרות עם השטח, והציל בסך הכל כ-120 צעירים ששרדו את התופת בלמעלה מ-15 נסיעות הלוך ושוב, תחת מתקפה ברוטלית ואש חיה מצד מחבלי חמאס שהיו פזורים בהמוניהם בצירים המרכזיים ובצידי הדרכים.

 

"פעם אחת מחבל ירה לכיוון הנערים, ואני יריתי לכיוון שלו. כשהגעתי לשם לא ידעתי עוד כמה כדורים יש לי בקנה, אולי שניים–שלושה, כי הייתה לי רק מחסנית אחת. לקחתי את הנשק שלו, ועם הנשק שלו יריתי לכיוון המחבלים, אבל הם בטח התכופפו וברחו", סיפר דוידיאן. "הייתי ממוקד מטרה להוציא את האנשים שברחו מהמסיבה."

 

באחת הגיחות חזרה, נתקל דוידיאן ברכב לבן קטן שנסע בשטח. הוא לא ידע אם מדובר במחבלים, התקרב בזהירות ולהפתעתו מצא שם קצין במדים – אלוף במיל' יאיר גולן. "באתי לחלץ אנשים", אמר האלוף במיל'. השניים חברו זה לזה ופעלו יחד לחילוץ עשרות צעירים נוספים.

 

דוידיאן עשה כל מה שאפשר כדי לחלץ כמה שיותר אנשים – הוא נתקל במחבלים וחמק מהם, חיפש פצועים בצידי הדרכים ואף חיפש ניצולים בין ערמות של גופות הנרצחים.

 

רבים מהניצולים שומרים על קשר עם האיש שהציל את חייהם. לעד הוא יהיה המלאך השומר שלהם, מי שיצא אל האש בלי לחשוב פעמיים למען מטרה אחת – להציל חיי אדם.