עץ התרומה והנתינה

תרומה ונתינה

דווקא במקומות הקשים והכואבים מתגלים לא פעם הרבדים העמוקים הטמונים בנו. כשאנו ניצבים בפני תהום – אנו בוחרים לגלות את האור. כשאנו ניצבים בפני מעשים איומים בלתי אנושיים – מתגלים בתוכנו הכוחות העמוקים של הנתינה והעזרה ההדדית. עם ישראל התגלה במלוא יופיו כשהפך את אימת הטבח לתקופה ארוכה של נתינה, עזרה וסיוע הדדי. "אלמלא גמילות חסדים אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת", נכתב במדרש. ימי המלחמה חשפו מדינה שלמה של גמילות חסדים, ובזכותם אנו מתקיימים כעם, כאומה וכמדינה

רקע

זה היה רגע שבו הכול קפא. המציאות השתנתה כליל ברגע אחד ונדמה היה שהעולם עצר מלכת, ממש ככה. הנשימה נעתקה והתחושה הייתה שהאדמה נשמטת מתחת לרגליים. מה שהיה לא יהיה עוד. אין איש בעם ישראל שלא הרגיש שחייבים לעשות משהו. הלוחמים והלוחמות עזבו את משפחותיהם, השאירו מאחור הורים, בני ובנות זוג וילדים קטנים, וברגע אחד, ללא היסוס, יצאו אל שדה הקרב. בצד השני, בעורף, נטוותה מציאות בלתי נתפסת של התנדבות מתמשכת. מאות חמ"לים להתנדבות קמו ברחבי הארץ. כולם הרגישו שזה הרגע לפעול, לצאת ולתרום לכל מי שנזקק לכך – המפונים מהבתים, החיילים שבשטח, הילדים שזקוקים לסיוע, משפחות שנמצאות במצוקה – מצפון ועד דרום, פעלו כולם כדי לנסות ולהפוך את המציאות למעט טובה יותר. זה התחיל מהבית – כביסות לחיילים, בישולים למפונים ולחיילים, סיוע למשפחות המגויסים, הסעות לחיילים לשטחי הכינוס ואזורי הלחימה, תרומות דם ושינוע תרופות, הקמת מערכי ליווי נפשי לנפגעי הטבח, סיוע לחקלאים בצפון ובדרום הארץ ועוד. צעירים מילאו בהמוניהם את החמ"לים, אמהות בישלו בבתיהן אלפי מנות, כל בעל מקצוע הושיט יד, כל בעל כישרון תרם מיכולותיו – זה כוחו של העורף, זו כוחה של החברה הישראלית!
 
כבר בשעות הראשונות של הטבח והמלחמה התריע מגן דוד אדום מפני מחסור חמור במנות דם מכל הסוגים. מאות אנשים הגיעו לכל נקודה וסייעו להציל חיים. אל שדות החקלאות שנותרו שוממים בעקבות נטישת העובדים הזרים הגיעו אלפי מתנדבים לתת יד. "כל היבול היה נהרס אם לא הייתם באים", הודה אחד החקלאים למתנדבים שסייעו לו. במקומות אחרים הוקמו מערכי סיוע בשיחות טלפונים לקשישים, והמונים התייצבו בעמדה. בערים הגדולות הוקמו מערכי בישול לחיילים בשטח כדי שיזכו לארוחה חמה במהלך הלחימה והשמירה על גבולות המדינה. אלפי מנות יצאו תחת כל מערך שכזה בכל יום ויום לאורך כל המלחמה. ארגונים אזרחיים הסבו את פועלם ופתחו חמ"לים גדולים ומערכי התנדבות. הם סייעו למפונים מהבתים, הקימו בתי ספר ומסגרות חינוך זמניות, גייסו ריהוט ומוצרי חשמל עבור מפונים שעברו לדיור זמני, הגיעו למלונות על מנת לסייע למשפחות המפונים, הסיעו חיילים לבסיסים והביתה ואספו מצרכים לתושבים נזקקים. קבוצות ווטסאפ, פייסבוק וטלגרם הוקמו במיוחד לחיבור בין מתנדבים לנזקקים. לכל פנייה ובקשה הגיעו עשרות פונים אשר ביקשו להירתם ולסייע במה שרק אפשר – שינוע תרופות ומצרכים, תמיכה נפשית, איתור נעדרים, בקשת ציוד וכל מה שיכול לעזור. חמ"ל בייביסיטר ארצי הוקם במיוחד לסיוע לעובדים חיוניים – מילואימניקים, רופאים ואנשי שירות הביטחון.
 
הוקמו מרכזי תמיכה ייחודיים לשורדי הטבח בפסטיבל נובה. מאות עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומטפלים רגשיים התנדבו כדי לתת מעטפת רגשית לשיקום שורדי הפסטיבל. במשך שבועות הם התכנסו יחד והעניקו לשורדים את המרחב הבטוח לעיבוד האירועים הקשים שחוו באותה שבת שחורה.
 
בתוך הקרבות העזים, היו מי שגם תרמו לא רק מזמנם, כספם ורוחם, אלא החליטו גם לתרום איבר מגופם. סא"ל במיל' יוני פסדר שירת במהלך המלחמה יותר מאלף שעות בחמ"ל היחידה שלו. כשגילה כי הוא מתאים לתרום כליה למועמד מתאים עבר מהתגייסות אחת לאחרת, והלך לתרום איבר מגופו ולהציל חיים.
 
נערן אשחר ז"ל, אבא לשניים, איש רוח ומוזיקה משדמות מחולה, התעקש להתגייס לחזית לאחר שתרם כליה חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה, תרומה שמנעה ממנו תחילה להתגייס. אך נערן, כיאה לאישיותו הבלתי מתפשרת, התעקש והפך עולמות כדי לתרום ולהתגייס למערך הלחימה. נערן נהרג בגבול לבנון בהתהפכות טנק בחודש השני של המלחמה. לאחר מותו, החליטה משפחתו לתרום את יתר איבריו. בכך תרם נערן מגופו והציל חיים גם בחייו וגם לאחר מותו.
 
רוח ההתנדבות חצתה גבולות, גם גאוגרפיים. מיליוני דולרים גויסו מרחבי תבל לסיוע. מתנדבים מארצות הברית הגיעו ארצה במיוחד כדי לתרום ולסייע לחקלאים, למפונים ולחיילי צה"ל. ד"ר דב פרנקל הגיע ארצה במיוחד מניו ג'רזי כדי להתנדב במרכז הרפואי ברזילי שבאשקלון, שבו טופלו נפגעי הטבח. "אני חושב שחיי נועדו בשביל הרגע הזה", אמר פרנקל בן ה-50.
מתחם איסוף ציוד למשפחות מפונים. צילום: ליזי שאנן, מתוך אתר פיקיויקי
מתחם איסוף ציוד למשפחות מפונים. צילום: ליזי שאנן, מתוך אתר פיקיויקי

הצעה לדיון

  • האם אתם מכירים אנשים שהתנדבו במהלך המלחמה? היכן הם ממוקמים במפה?
  • נסו ליצור מפה משלכם – אילו ערכים אתם מציבים והיכן? אילו מעשים אתם מציבים על המפה?

אפשרויות להרחבה

אפשרות 1

צפו בסרטון המציג את חמ"ל ההתנדבות שהוקם בירושלים, אחד מני רבים שהוקמו בתקופת המלחמה:

  • איזו אווירה אופיינית לחמ"ל?
  • מהיכן מגייסים אנרגיות מעין אלה בעיתות כה קשות לעם ישראל ולמדינה?
  • מה מניע כל כך הרבה אנשים לתרום?

 

אפשרות 2

קראו את הדברים שאמר החלוץ יוסף טרומפלדור למנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי. בעיניו יש דרך אחת לחיות בארץ – "לבנות ולהיבנות, לתרום ולהירתם":

"חסר גלגל? אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך לירות? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי דין? מורים? שואבי מים? בבקשה, אני עושה את הכל. אין לי פרצוף, אין פסיכולוגיה, אין רגשות, אין לי אפילו שם: אני – האידיאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, אינני קשור בשום דבר; אני יודע רק ציווי אחד: לבנות".

 

טרומפלדור הכריז שבכל מקום שבו יזדקקו לו הוא יפעל. אם צריך גלגל – הוא יהיה הגלגל. הוא הכריז שהוא מוכן לוותר אפילו על המאפיינים האישיים שלו – אופי, רגשות, מראה – ובלבד שיתרום להגשמת הרעיון הציוני.

  • מה הקשר בעיניכם בין רוח התרומה של טרומפלדור לרוח התרומה במלחמת חרבות ברזל? האם יש קשר ביניהן?
  • מה דעתכם על האמירה של טרומפלדור "אין פסיכולוגיה, אין רגשות"? המתנדבים בימינו הכריזו שהם פועלים "מכל הלב" ו"נותנים את כל הלב". האם זה סותר? מה תרומתם של הלב והרגשות ברוח ההתנדבות?
  • האם אתם מתנדבים ביום יום? באילו מקומות ומעשים אתם מצליחים לסייע לזולת?
  • האם בעקבות המלחמה יש לנו רעיון ציוני חדש? משימה לאומית עכשווית הנגזרת מצו השעה הנוכחי? מהו? מהי?

 

אפשרות 3

חשבו על פתגמים, ביטויים, פסוקים וניבים ברוח הנתינה והתרומה. תוכלו להעביר אותם לניחוש הקבוצה באמצעות פנטומימה/שימוש בדברים מהטבע הנמצאים בסביבתכם.