(התשובות הנכונות: 1-ג'; 2-ד'; 3-ב'; 4-ג'; 5-א')
בספר במדבר, פרק יג, פסוק כג, מתוארים המרגלים ששלח משה לתור את הארץ: "וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בַמּוֹט בִּשְׁנַיִם מִן הַמּוֹט וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים". בתלמוד הבבלי, מסכת סוטה, דף לד, עמוד א, מובאת דעה כי האשכול ענבים היה כה גדול עד כי שני אנשים נדרשו לשאתו על מוט.
במהלך הסדר נוהגים לאכול 30 מיני פירות ולברך עליהם, וכן לשתות ארבע כוסות יין שבהן יין לבן ואדום במינונים שונים, שמסמלים את המעבר מהחורף לקיץ.
"ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן [...] מקום שמצויים כל שלושים הפירות שהובאו למעלה, ששרשם בעולמות בריאה, יצירה, עשייה – מצווה לחזור עליהם, כי כל המרבה הרי זה משובח. ובמקומות שאינם מצויים כל כך לא יפחות משנים-עשר מיני פירות"(מתוך "פרי עץ הדר" – סדר ט"ו בשבט, נכתב בצפת במאה ה-17)על פי האר"י, כשאלוהים ברא את העולם, הוא השפיע עליו מטובו, אבל העולם היה צר מלהכיל את כל השפע האלוהי, וכתוצאה מכך התחוללה "שבירת כלים" (כן, זהו מקור הביטוי "לשבור את הכלים"), והשפע האלוהי התפזר בעולם בצורת רסיסים, או ניצוצות. אותם ניצוצות הם הפירות שאנו אוכלים.
לפי תפיסה זו, תפקידנו הוא לאסוף את כל ניצוצות השפע ולחברם, כדי שיוכלו לחזור אל מקורם האלוהי. כשזה יקרה – תהיה גאולה. לכן, כאשר המקובלים מפרידים את הפרי מהקליפה או הגרעין, הם מאמינים שהם עושים מעשה סמלי של תיקון, וקירוב הגאולה.