דף שיח: גלגולו של ט"ו בשבט

צילום: יוסי זמיר, ארכיון הצילומים של קקל
צילום: יוסי זמיר, ארכיון הצילומים של קק"ל
דף השיח דן בגלגולים שעבר ט"ו בשבט, מתקופת המשנה, ועד ימינו
*תוכני הפעילות מיועדים לצורכי הדרכה והוראה בלבד, ואין לעשות בהם כל שימוש אחר מעבר לשימוש זה
מתי התחיל ט"ו בשבט?
לא בתורה, וגם לא בשאר ספרי התנ"ך.

במשנה – מועד חישוב מס

ט"ו בשבט מופיע לראשונה במשנה (שנערכה בסביבות שנת 200 לספירה), אבל לא כחג! "ראש השנה לאילן" היה התאריך הקובע לצורך חישוב המעשר השנתי מפירות האילן. המועד נקבע באמצע חודש שבט, כשאין הבשלה של פירות על העצים, כדי להקל על ההפרדה בין פירות השנה שהסתיימה לפרי החדש.

בגלות – יום טוב

כשהיה העם בגולה הוא לא גידל עצים ולא הפריש מעשרות (מצוות מעשר היא מהמצוות שמתקיימות רק בארץ ישראל). דווקא שם, ניקז אליו היום הזה את זיכרון הארץ והגעגועים אליה, ובמהלך השנים קיבל סממנים של "יום טוב": פיוטים מיוחדים נוספו לתפילה, היה אסור לצום, ובשלב מאוחר יותר היה נהוג שהמלמד ב"חדר" מחלק לתלמידיו פירות – בדרך כלל יבשים – ויום הלימודים מתקצר או מתבטל.

הינה לדוגמה פיוט לט"ו בשבט של יהודי חלב. אפשר לקרוא עליו ולהאזין לו בלחנים שונים בעמוד הזה...

יום ט"ו בשבט הנהדר

ר' מרדכי מסלטון

יוֹם ט"ו שְׁבָט הַנֶּהְדָּר רֵאשִׁית פִּרְחֵי סְמָדַר
לֹא תַצְמַח הָאָרֶץ דַּרְדָּר כִּי אִם פְּרִי עֵץ הָדָר

מַמְתַקִּים מְרֻקָּחִים וּפֵרוֹת הַמְשֻׁבָּחִים
אוֹכְלִים אוֹתָם וּשְׂמֵחִים וּמְהַלְלִים לָאֵל נֶאְדָּר

רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָעֵצִים יָרוֹן סַנְסַן וְצִיצִים
וּבְמַרְאֶיהָ עוֹלָם שָׂשִׂים וּבְעֵשֶׂב אֶרֶץ תִּתְהַדָּר

דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר תִּפְרֶה אֶרֶץ וּבְכָל הַר
שָׁנָה זוֹ אוֹרָהּ יִזְהַר מִנִּיסָן וְעַד אֲדָר

כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם שָׂשִׂים בְּעֵת הַמִּצְוֹת עוֹשִׂים
וְלַעֲבוֹדָתוֹ רָצִים לְקַיֵּם מַה שֶּׁאָמַר

יִבְנֶה לָנוּ עִירֵנוּ וְיִקְבֹּץ פְּזוּרֵינוּ
וְיִבְנֶה מִקְדָּשֵׁנוּ בְּרִצְפַּת בַּהַט וְדָר

חָזָק חֲמֹל עָלֵינוּ וּמֵעַמִּים גְּאָלֵנוּ
וּמְלֹךְ אַתָּה עָלֵינוּ כִּי מַלְכוּתָךָ לְדָר דָּר

במאה ה-16 – סדר ט"ו בשבט

במאה ה-16 יצרו המקובלים בצפת את סדר ט"ו בשבט, שכלל אכילה של פירות הארץ בצירוף ברכות – כמעשה סמלי של תיקון – וכן שתייה של ארבע כוסות יין לבן ואדום, כסמל לחילופי העונות מהקור אל החום:
כוס ראשונה: יין לבן – לכבוד הסתיו ותחילת החורף, העצים שבשלכת והטבע שנכנס לתרדמה.

כוס שנייה: רובה יין לבן ומיעוטה אדום – לכבוד החורף הקר והטבע הרדום, והתגלות הסימנים הראשונים להתעוררות הטבע.

כוס שלישית: חֶצְיָהּ יין לבן וחֶצְיָהּ אדום – לכבוד האביב, שבו הטבע מתעורר מתרדמתו, החום גובר והפריחה בשיאה.

כוס רביעית: כולה יין אדום – לכבוד הקיץ החם, והפירות שבגמר הבשלתם.
במהלך הדורות הסדר נפוץ והתקבל בקהילות יהודיות רבות.

בציונות – נטיעות

מנהג הנטיעות בט"ו בשבט התחיל בראשית המאה ה-20 בבתי הספר, כביטוי לאהבת הטבע ולהשתרשות בארץ. בתרס"ו (1906) הציע המורה חיים אריה זוטא באסיפה הכללית של הסתדרות המורים העבריים ביפו "לחוג את ט"ו בשבט מפני שהוא חג האילנות, חג הטבע... אני מציע להטיל חובה לעשות חג נטיעות עצים בט"ו בשבט בכל בתי הספר...". ההצעה התקבלה.

הינה לדוגמה שיר מאותה התקופה:

כך הולכים השותלים

מילים: יצחק שנהר| לחן: ידידיה אדמון

כָּךְ הוֹלְכִים הַשּׁוֹתְלִים:
רֹן בַּלֵּב וְאֵת בַּיָּד,
מִן הָעִיר וּמִן הַכְּפָר,
מִן הָעֵמֶק, מִן הָהָר –
בְּט"וּ בִּשְׁבָט!
בְּט"וּ בִּשְׁבָט!

לכל מילות השיר, הקליקו כאן...

לימים כתב איש הטבע עזריה אלון:

"כל עניין הנטיעה בטו בשבט מופרך מעיקרו: אין זה תאריך מתאים לנטיעה כלל ועיקר. עצי יער ועצי שלכת צריכים להיות נטועים זמן רב לפני כן; הראשונים כדי שייטיבו לנצל את גשמי החורף, והאחרונים משום שבמועד זה הם כבר צריכים להיות מוכנים להשריש וללבלב. מי אמר כי הכרחית נטיעה דווקא? נצא לשדה או להר ונראה את הצמחים במקום גידולם ובהתעוררותם."

(מתוך: "מי צריך טו בשבט?", עזריה אלון, בתוך: "טו בשבט – מקור ומנהג, טבע וטקס", בעריכת אריה בן גוריון וצבי שוע, הוצאת ועדת החגים הבינקיבוצית, 1960)

קיימוּת והגנת הסביבה

בעשורים האחרונים קיבל ט"ו בשבט פן חדש נוכח המשבר האקולוגי העולמי. החיבור לטבע ולאדמה נצבע עכשיו בצבעי הדאגה לעתיד כדור הארץ והתפקיד שיש לנו בשמירתו למען הדורות הבאים.
 
הינה לדוגמה טקסט שנכתב לט"ו בשבט, בהשראת הווידוי של יום הכיפורים:

וידוי סביבתי

אפפנו את עולמך בערפל, עשן ופיח.
בזבזנו אוצרות הטבע שקבלנו בפיקדון.
גזלנו נופם של מרחבי רקיע בבנייה מכוערת.
דלדלנו את אוכלוסיית חיות הבר ברשלנותנו.
הפרנו את ברית האיזון בין האדם לטבע.
ויתרנו על איכות חיים ראויה לילדינו.
זיהמנו אוויר, מים ואדמה.
חוררנו את מעטפת האוזון החובקת עולמנו.
טימאנו מקורות מים חיים במי שופכינו.
יצרנו הררי אשפה וזבל בחצרנו ובמדבר.
כרתנו יערות העד תמורת רווח קצר מועד.
לכלכנו אתרי טבע ונוף, חופים, נתיבות ופסגות.
מישכנו את עתיד עולמך תוך אדישות וחוסר חזון.
ניצלנו עד תום את מתנות הטבע באנוכיותנו.
סיכנו את קיום העולם בנשק גרעיני.
עקרנו ציפורים ממחוזות קינון וממסלולי נדידתן.
פצענו מדרונות הרים במחצבות אבן.
צערנו אותך ואת בריותך בחוסר אחריותנו.
קטפנו פרחי בר והם אבדו ואינם.
רמסנו ברגל רמה שדה וניר.
שרפנו עצי יער על מזבח שנאתנו.
תעשנו במחיר איכות אויר ומים.
ועל כולם אלוה סליחות, סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו – ניצלנו את אוצרותיך ולא שווה לנו.

הרב מרדכי רותם והרב יהורם מזור, מתוך סדר ט"ו בשבט אקולוגי של התנועה הרפורמית (הקליקו כאן) 

דיון

כפי שראיתם, המועד ט"ו בשבט קיבל משמעויות שונות בתקופות היסטוריות שונות. חגים רבים במסורת היהודית עברו שינויים במרוצת הדורות.
  1. קרן קימת לישראל נוהגת לערוך טקסי ט"ו בשבט וגם נטיעות ביערותיה. האם קרה שנטעתם עצים בט"ו בשבט? האם נטיעת העצים של היום דומה לנטיעת העצים שהייתה לפני 40–50 שנה?
  2. במה היא שונה? האם תפיסת הנטיעות של קק"ל השתנתה?
    כדי להשיב על השאלה הזו ולדון בה, אנחנו ממליצים לכם להכיר את תורת ניהול היער של קק"ל. הקליקו כאן... 
  3. באיזה אופן אתם מציינים את ט"ו בשבט בחייכם הפרטיים: בבית, בבית הכנסת, במשפחה, בקהילה, במערכת החינוך...?
  4. האם מצאתם בדוגמאות שלמעלה רעיון שיכול להעשיר את החג שלכם? איזה?