הטיול הזה הוא חלומו של כל אוהב טבע. יש כאן פריחת אביב שופעת, תצפית רחבה, עצי חרוב קשישים ועצים ענקיים של אלון התבור, שהתפרסמו בסדרה "השתולים". זהירות – ביניהם עלולים להסתתר שדים מסוכנים!
אופי המסלול: מסלול מעגלי ברמת קושי בינונית, מתאים לילדים מגיל 10.אורך המסלול: 5.5 ק"מ משך הטיול: 3-4 שעות. נקודת מוצא וסיום: נוסעים לכיוון חריש (כביש 611), חולפים מעל כביש 6 ופונים ימינה בפנייה הראשונה ("דרך ארץ"). במעגל התנועה הראשון פונים ימינה לרחוב אשל ומיד ימינה במעגל תנועה נוסף, לרחוב גפן. במעגל התנועה הבא פונים שמאלה לרחבת החניה הגדולה שליד תחנת משנה חריש של חברת החשמל (תחמ"ש). וייז: תחמ"ש חריש.
כדי להתחיל במסלול ההליכה צריך לפקוח עיניים. השביל, המסומן בסימון שבילים כחול, נכנס לתוך מנהרה שעוברת מתחת לכביש. המנהרה גבוהה ואפילו המבוגרים כמעט שלא צריכים להתכופף. בקצה המנהרה ניצב שלט גדול של קק"ל. כדאי להתבונן במפה הגדולה ואפילו לצלם אותה בטלפון, כך שתוכלו להציץ במפה תוך כדי המסלול ולהתמצא בשטח.
ביציאה מהמנהרה פונים שמאלה בעקבות הסימון הכחול. לאחר שצועדים מעט בדרך עפר, השביל פונה ימינה ועולה לכרם זיתים קשישים. מכאן יש תצפית יפה צפונה אל הכרמל ואף אל הרי הגליל התחתון. מעט אחרי הזיתים נראים גלי אבנים קטנים. המקום נקרא ח'ירבת עבאס, על שם משפחה שישבה במקום עד מלחמת העצמאות.
ממשיכים בשביל, שחוצה דרך עפר ואחרי כמה צעדים נכנס לחורש מפותח. אנחנו עדיין עולים, אבל הדרך אינה קשה ומגיעה חיש קל למגדל מתכת שנמצא במקום הגבוה ביותר ביער (168 מטר). המגדל הוא חוליה ברשת המגדלים של צופי האש שמציבה קק"ל ביערות. בקיץ יושבים במגדלים צופים שסוקרים כל העת את השטח ומזעיקים את כוחות הכיבוי במקרה של חשד לפריצת אש. משיקולי בטיחות, העלייה לראש המגדל מותרת לעובדי קק"ל בלבד.
תושבי הכפר הסמוך אום אל קוטוף מכירים את המקום הזה בשם אבו זיע'אן. פירוש השם בערבית הוא קָאָק, ציפור הנפוצה באזור. איך נכיר את הקאק? זהו מין של עורב קטן, שחור כמעט לגמרי, עם עורף בצבע אפור-כסף. הקאקים חיים בלהקות ורוב הסיכוי שנשמע את פטפוטיהם הקולניים לפני שנראה אותם בעין. בתוך הלהקה הם חיים בזוגות קבועים, נאמנים זה לזה, וניזונים ממגוון סוגי מזון – זרעים ובלוטים, פירות וחרקים.
ממגדל התצפית ממשיכים לצעוד בשביל המסומן כחול. השביל יורד במדרון, מתחיל להתעקל שמאלה ומגיע למקום שממנו מסתעף ימינה שביל מסומן אדום, היורד לכפר אום אל קוטוף. בתי הכפר נראים היטב מהשביל שלנו.
בהמשך, השביל עובר מעל למחצבת ורד הגדולה ויורד בין עצי מחט אל עץ אלון התבור נהדר, הצומח ליד דרך היער הראשית. השביל "הכחול" חוצה את דרך היער ומגלה אלונים יפהפיים נוספים. אם העצים נראים לכם מוכרים, אולי זה מפני שהם מככבים בסדרת הילדים "השתולים", שהפיקה החטיבה לחינוך של קק"ל.
יפה עשו היערנים שהותירו את עצי אלון התבור האלה על עומדם. ראשית, הם שימרו כמה מהעצים היפים בארצנו. שנית, יכול להיות שהם ניצלו מצרה. על פי מסורת הכפרים בסביבה, בעצים האלה מסתתרים שדים מסוכנים ממש, ואוי לו למי שיפגע בעצים. השדים המסתתרים בהם יתנפלו על הפוגע ויתנקמו בהם.
מסורת נוספת אמרת שלעצים האלה יש כוח לרפא מחלות. בעבר נהגו תושבי הסביבה לקחת קמץ עפר מתחת לאחד העצים ולשרוף אותו. התוצר שימש תרופה עממית נגד כלבת, שבעבר לא נמצא לה חיסון. ומה אנחנו אומרים? לפני שאתם פוגעים בעץ, בררו היטב עם מי יש לכם עסק. או מוטב, אל תפגעו בעצים בכלל. למה לכם? אנחנו מאמינים שלכל עץ יש שד משלו.
לאחר שהשביל מבקר בכמה עצי אלון קשישים, מתחילים לטפס במדרון ומגיעים לעץ חרוב מפואר ומסביבו מעגל אבנים. כאן אנחנו פוגשים שוב את דרך היער הראשית והפעם נפנה ימינה ונצעד בה בעקבות סימון השבילים השחור, שיחזיר אותנו לנקודת המוצא, שבה התחלנו את הטיול.
ביער עירון יש גם חניון פיקניק. החניון נמצא מחוץ למסלולים הרגליים, ליד הכניסה למחצבת ורד. זהו חניון ארוך, מקביל לכביש 65. לאורך כחצי קילומטר הציבה קק"ל כמה מקבצי שולחנות פיקניק ובהם שולחנות נגישים. החניון נהנה משילוב של עצי בר ועצי יער נטועים, שחלקם הועברו לכאן ממקומות אחרים כדי להציל אותם מכליה.
גישה לחניון: כ-800 מטר ממזרח למחלף עירון (כביש 65) פונים דרומה לפי השילוט המכוון למחצבת ורד. כדי להגיע לחניון יש לפנות מיד שמאלה, אך בשל מחסום הפרדה בכביש יש להמשיך לכיוון המחצבה, להסתובב במקום בטוח ולשוב לכניסה ליער (ווייז: יער עירון).