קבוצה שלישית: קבוצת נס פך השמן

חז"ל, אשר כתבו את התלמוד הבבלי, חיו בגלות בתקופת משבר אמונה קשה בקרב העם היהודי, לאחר שנכשלו ניסיונות המרידות בכובשים הזרים וחורבן בית המקדש השני.

חז"ל העבירו את הדגש בחג מניצחון המכבים והמרד לנס פך השמן ולחנוכת בית המקדש. ספר המקבים, שנכתב בסמוך למרד החשמונאים, וגם ספר מלחמות היהודים, שכתב ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מאוחר יותר בתקופת הרומאים והמרד הגדול, מתארים את הקנאות החשמונאית, מפרטים את מרד החשמונאים אך לא מזכירים את נס פך השמן. התלמוד הבבלי (מאה חמישית לספירה) מעלה את השאלה "מהי חנוכה?" ומסביר את נס פך השמן ללא הזכרת המרד.

מָאי חֲנֻכָּה?

דְּתָנוּ רַבָּנַן: בכ"ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְמָנְיָא אִינוּן, דְלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. [תרגום: שֶׁשָּׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּכ"ה בְּכִסְלֵו יְמֵי חֲנֻכָּה שְׁמוֹנָה הֵם, וְאֵין לְהַסְפִּיד בָּהֶם וְלֹא לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם.]
שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָנִים לַהֵיכָל, טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל, וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים.
לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.

תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א עמוד ב'
(התלמוד הבבלי נכתב בבבל, בערך ב-500 לספירה)

בתפילות לחנוכה "הנרות הללו" ו"על הנסים" שוב מוזכר נצחון המכבים. תפילות אלו הן מאוחרות יותר. מדוע שוב הוזכר המרד? נראה שאי אפשר היה להשתיק לגמרי את אותו סיפור, שכה הלהיב את הדמיון. הפתרון שנמצא היה להזכיר אומנם את המרד, אבל להדגיש שה' הוא שנלחם וה' הוא שניצח. כך הפכו את המרד למין ניצחון מהאגדות, נס, ולא משהו שבאמת אפשרי לעשותו.

על הנסים

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

תפילת "על הנסים" נאמרת בחנוכה בכל יום, בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון (התפילה חוברה כנראה בסוף ימי בית שני)