נחל השופט

נתחיל את המסלול בחניון החרובים, שבו הציבה קק"ל שולחנות פיקניק רבים. המעוניינים יתחילו בסעודה קלה, ואפשר גם להמתין לסוף המסלול או למצוא מקום מתאים ברחבי היער.

 

מחניון החרובים יוצא השביל המעגלי המונגש. ראשית, נלך אל ערוץ הנחל לכיוון דרום-מזרח, במקום שבו גדל עץ חרוב ונובע מעיין הנקרא עין סנין. כאן נפגוש בריכות מלאכותיות רדודות המסייעות למיתון זרימת המים בנחל, בעיקר בעת שיטפונות, ובכך גם תורמות למניעת סחף הגדות. המקום הוא מפינות החמד של הנחל.

 

נמשיך עם נחל סנין, נחצה אותו על גשר העץ, ממש לפני החיבור לנחל השופט ונגיע למפלון יפה שבתחתיתו בריכה. קק"ל בנתה במקום מרפסת תצפית על המפלון אשר ממנה אפשר גם לרדת לשכשך רגליים. המים בבריכה נמוכים בדרך כלל – פחות מגובה הברכיים – אך חובה לבדוק את העומק לפני כניסה למים. יש להקפיד למנוע מהמשכשכים טיפוס על האבנים החלקות של המפל. לאחר הגשמים זורם המפל בשצף קצף.

 

המפלון מוקף בעצי אולמוס שעיר (הנקרא גם בוקיצה שעירה) – עצים נדירים ומוגנים (אסור לקטוף!), הצומחים רק בקרבת מים. כאן ממש הוא גבול תפוצתם הדרומי של עצי האולמוס בעולם. העץ עומד בשלכת בחורף, אך בשאר עונות השנה אפשר לזהותו על פי העלים המשוננים והבלתי סימטריים שלו.

השביל מגיע לנקודת פיצול, שבה נפנה ימינה ונחצה על גשר למערה גדולה ושחורה נוספת. המערה, המכונה מערת הגמלים, נחצבה ביד אדם. אין יודעים מתי וייתכן ששימשה מחצבה שממנה הפיקו את האבן לבניית טחנת הקמח הסמוכה. על פי המיתולוגיה של קיבוץ הזורע, במערה שיכנו גמלים שסייעו בשנות ה-50 לעבודות פינוי גזעים שנכרתו לאחר שרפה שפרצה ביער.

 

כאן נוכל לראות גם את שרידי טחנת הקמח שהייתה במקום והופעלה על ידי אנרגיית מים. טחנה זו היא האמצעית מבין שלוש טחנות קמח שפעלו בעבר בנחל השופט. שרידי הטחנה העליונה נמצאים למרגלות מושב עין העמק והתחתונה נמצאת בתחומי קיבוץ הזורע. נראה כי רק בחורף זרמו בנחל כמויות מים מספיקות להפעלת הטחנות.

נעלה בשביל, נחצה בזהירות את דרך הרכבים ונגיע למעיין היפהפה עין חשרת (מעיין אמי), הפורץ מתוך נקבות חצובות אל בריכת איגום חצובה בסלע. המעיין נחצב ככל הנראה במאות הראשונה-שנייה לספירה, בתקופה הרומית. בעבר היטו מהבריכה מים אל חלקות מעובדות. בצד הבריכה נחצב כוך מקומר. ייתכן שהמעיין שימש אתר לפולחן מים ובכוך הוצב פסל האל שלכבודו נערך הפולחן. קיבוץ הזורע הקדיש את המעיין לזכרו של אמי בר-נר, חבר הקיבוץ, שנפל בעת מילוי תפקידו.

מכאן השביל חוזר במקביל לדרך הרכבים המעפילה לחניון החרובים באופן רציף. בחניון אפשר לעשות פיקניק או להמשיך לאתרים נוספים באזור.